רומניה


    • רומניה - המנזרים המצויירים של צפון מולדביה

      באזור לא גדול בצפון חבל מולדביה, קרוב לגבול עם אוקראינה ניצבות כמה מן הפנינים הארכיטקטוניות והאמנותיות המרשימות והמרתקות בתרבות אירופה.
       
      במרחק כמה עשרות קילומטרים זה מזה, בפיזור שמאפשר טיול מעניין ולא מייגע מדי, שוכנים ארבעה מנזרים מצוירים. הייחוד שלהם טמון בעובדה שקירותיהם החיצוניים מכוסים באלפי ציורים צבעוניים, מפורטים, מדויקים, חלקם מפחידים מאוד. כיום, כחמש מאות שנים לאחר שנוצרו, נחשבים המנזרים המצוירים ליצירות מופת של אמנות ואדריכלות. ארבעת המנזרים המצוירים הוכרזו בידי ארגון אונסק"ו כנכס תרבות עולמי. ההנאה והעניין שמצפים למבקרים בהם אינם שמורים רק למבינים, חובבי מנזרים או מומחים לאמנות. בדיוק כפי שנוצרו – כדי למשוך ולקרב לנושא את התושבים הלא משכילים – גם היום הם מספקים ביקור מעניין למטיילים שאינם מבינים מאומה בצרכי הכנסייה או בהיסטוריה של האזור.
       
      הציורים, שמכסים לחלוטין את קירותיהם החיצוניים של המנזרים, הופכים אותם למעין לוחות מודעות ענקיים מתקופה אחרת. זהותם של רוב הציירים אינה ידועה. הם גם הקפידו לשמור בסוד את הטכניקות המקצועיות שלהם. ציורי הקיר, שנוצרו במאות ה-15 וה-16, עדיין שומרים באורח מופלא על הצבעים והחדות, למרות העובדה שהם חשופים במשך כל השנים לשמש, רוח וגשם. הציורים עוסקים ברובם בנושאים דתיים, חלקם עוסקים בסיפורים תנ"כיים, רבים במיתוסים נוצריים, אבל משולבים בהם גם סיפורים מיתולוגיים מקומיים, דמוית מן הפולקלור של אותה תקופה ואמונות בשדים, ברוחות ובתושבי העולם הבא. לתהיות הטכניות על כושר ההישרדות של הציורים מתלווה העובדה שמחקרים שנעשו במנזרים המצוירים גילו ששכבת הצבע שלהם דקיקה במיוחד – כרבע מילימטר. עובדה מפתיעה בעיקר לנוכח ההשוואה עם ציורי קיר איטלקיים מאותה תקופה, בהם הוחדר הצבע עמוק הרבה יותר לתוך הטיח שמכסה את הקירות.
       
      עד היום יש חילוקי דעות מסוימים לגבי שם האזור. שליטי בית הבסבורג סיפחו את צפון מולדביה לשטח שלטונם ב-1774. הם העניקו לאזור את השם בוקובינה (על שם עצי האשור שגדלים בו). לאחר מלחמת העולם השנייה נחצה האזור בין ברית מועצות (החלק הצפוני נמצא כיום בשטח אוקראינה) לבין רומניה. רבים מהתושבים מכנים אותו "צפון מולדביה", כשם המחוז הרומני, בעוד שאחרים קוראים לו "דרום בוקובינה", כרמז לכך שיבוא יום והחבל יאוחד מחדש עם חלקיו הצפוניים, האוקראינים, שהופרדו ממנו. הנוף הירוק של ההרים באזור, היערות, הכפרים הקטנים ובעיקר הטיפוח והגינון הקפדניים בכל ארבעת המנזרים, הופכים את הביקור לנעים מאוד.
       
      יש שתי דרכים טובות לבקר במנזרים. האחת במכונית שכורה והשנייה בסיור יום מאורגן באוטובוס שיוצא מן העיר סוצ'אווה (Suceava). הנהיגה בין המנזרים פשוטה מאוד, הדרכים משולטות היטב והתושבים נכונים לעזור ולהדריך. קל לתכנן מסלול מעגלי, שפוקד במשך יום אחד, לא קצר, את כל ארבעת המנזרים. אוכל ולינה אינם מהווים בעיה כיוון שהאזור, בעיקר בזכות המנזרים, מתוייר למדי, יש בו הרבה מאוד מסעדות, חנויות אוכל, בתי מלון, לינה כפרית ופנסיונים.
       
      הדרך הנוחה ביותר היא לצאת לסיור המנזרים מסוצ'אווה, כ-450 קילומטרים מצפון לבוקרשט, ולשוב אליה בסוף היום. 
      נסיעה של כחמישים קילומטרים מערבה מסוצ'אווה מובילה למנזר הראשון – הומור (Humor). שוק שטיחים ומפות רקומות נפרס לכל אורך שביל הכניסה למנזר. מתחם המנזר סגור והכניסה בתשלום פעוט. המבנה עצמו לא גדול, בלב גן פורח, ומכוסה כולו בציורים. רוב הציורים בהומור נצבעו בצבעי חום אדמדם, חלקם, באזורים החשופים ביותר לשמש, דהו מעט, אבל עדיין קל להבחין בכל הפרטים והגוונים. הציור הבולט ביותר בהומור הוא תיאור מפורט של אירועי יום הדין. השטן מופיע כאן כאשה סגולה ומאיימת. האגדה המקומית אומרת שדמות האשה המצויירת הוחלפה בכל כמה שנים, אבל מעולם לא היתה בעיה למצוא מועמדת חדשה, שתמלא בציור את תפקיד השטן.
       
      נסיעה קצרה, כעשרה קילומטר דרומה, מובילה אל מנזר וורונץ (Voronet). זהו המנזר המרשים ביותר מבין הארבעה, שזכה לכינוי "הקפלה הסיסטינית של המזרח". המנזר הוקם ב-1488 אבל הציורים נוספו לקירותיו ב-1547. הגוון השולט כאן הוא כחול טורקיז יפהפה, בזכותו הפך המושג "כחול וורונץ" לערך מוכר בלכסיקון האמנות לצד "אדום של טיציאן" ו"ירוק של ורונה". הקיר הדרומי מכוסה כולו במעין רצועות קומיקס מצוירות, המתארות את חייהם של כמה קדושים ושל פילוסופים גדולים כאפלטון, שנראה נושא ארון מלא עצמות. חדריו הפנימיים של המנזר פחות מרשימים. הציורים כהים, האווירה קודרת וחשק עז תוקף את המבקר לשוב אל אור, אל הגן המלבלב בחוץ ולהתבונן בציורים הכחולים.
       
      המנזר השלישי, מולדוביצה (Moldovita), כשישים קילומטרים מערבה מוורונץ, מוקף חומת אבן לבנה וגבוהה. בחצר המנזר הצטופפה קבוצה גדולה של מאמינים נוצרים, שהקשיבה לנזיר קשיש שתיאר בפניהם את ציורי הקיר על המבנה. רבים מהם רצו להצטלם לצידו. ציורי הקיר, בגוונים של ירוק וצהוב על רקע כחול, מתארים בעיקר מלחמות אכזריות בין הכופרים למאמינים הנוצריים. בכולם, כנראה כדי להעלות את המורל, נראים הנוצרים מביסים את יריביהם הכופרים וטובחים בהם ללא רחמים בחניתות ארוכות. החצר עצמה קטנה יותר מזו שבשני המזרים הקודמים, אבל מטופחת מאוד. המקום נראה שוקק חיים, חלקו מנוהל בידי קבוצת נזירות, שעסקו בעיקר בגינון קפדני במספריים זעירים, וחלק אחר בידי נזירים, שמכרו נרות קטורת, והסבירו את משמעות הציורים לקהל המבקרים.
       
      מעבר הרים מפותל בשם קואימרנה חוצץ בין מולדוביצה למנזר הרביעי – סוצ'ביצה (Sucevita). המרחק לא גדול, כעשרים קילומטרים, אבל הדרך יפה מאוד ומפותלת ונמשכת כשעה. סוצ'ביצה הוא המנזר הגדול מבין הארבעה והאחרון שנבנה באזור. הציורים תוארכו ל-1596. באחד הציורים הבולטים נראית מפלצת דו ראשית שמאיימת לפגוע בשני מלאכים. אלה שופכים עליה נהרות של אש, גופרית ודם. לצידם מופיעים הצדיקים, שמובלים אל גן העדן בידי מלאכים דקיקים בעוד שהחוטאים מושלכים ללהבות הגיהנום מול צחוקו של השטן ובכיים של האויבים הטורקים והיהודים.
      להמשך קריאה

מלאו פרטים ונחזור אליכם


הרשמה לניוזלטר

-->