רומניה


    • בוקרשט

      עיר הבירה הרומנית מציעה כמה מן המבנים ומוסדות התרבות והמדיניות החשובים במדינה. אפשר לבלות בה כמה ימים מעניינים, עם כי לא כדאי לרכז בה את כל ימי הביקור. לרומניה יש עוד הרבה מה להציע מחוץ לעיר הגדולה. בין האטרקציות המעניינות ביותר בבוקרשט כדאי למנות את ארמון הפרלמנט שבנה צ'אוצ'סקו עבור הממשלה הקומוניסטית. זהו המבנה השני בגודלו בעולם, אחרי הפנטגון האמריקאי. עשרים אלף פועלים ושבע מאות אדריכלים טרחו בבנייתו והוא מורכב למעשה משמונה ארמונות שונים.
      מוזיאון ההיסטוריה בשדרות הניצחון מציג את ההיסטוריה של רומניה ומתגאה בעיקר בכמויות האדירות של זהב שמוצגות בו – זכר לעושרם של מלכי המדינה. כנסיית סטברופולאוס מן המאה ה-18 הוכרזה כנכס עולמי של אונסק"ו. החצר הפנימית שלה יפה במיוחד. גן צ'ישמיצ'יג'יו הוא הפארק העירוני הבולט ביותר. אלפים נוהרים לכאן בימים חמים והאווירה נעימה ולבבית מאוד. מוזיאון הכפר מרכז את הבנייה הכפרית מכל המחוזות ברומניה ומאפשר למבקרים להכיר את אורח החיים הכפרי במהלך ביקור לא ארוך.
      להמשך קריאה
    • סינאיה

      120 קילומטרים מפרידים בין בוקרשט לסינאיה (Sinaia). כביש מספר 1 המחבר ביניהן נחשב לאחד הטובים והמהירים ברומניה. המעבר מבוקרשט לסינאיה, עיירה קטנה, עם 15 אלף תושבים, בלב רכס הבוצ'גי, בדרום הרי הקרפטים, חד מאוד. מעיר סואנת עוברים לעיירה שלווה, עם אוויר הרים נקי ובתי מלון מודרניים, שהכינוי "פנינת הקרפטים" נצמד אליה בכל שיחה עם תושביה. 
      כבר מאתיים שנים נחשבת סינאיה לאתר התיירות המוביל ברומניה. בחורף זה אתר הסקי הפופולרי במדינה ובקיץ אתר הנופש המזמין ביותר. בתי הקזינו שפועלים כאן מושכים לא מעט מבקרים, מסלולי ההליכה בהרים נוחים מאוד לגישה, והרחוב הראשי בעיירה מלא במסעדות, בבתי קפה ובחנויות. סינאיה היא יעד טוב כאשר בוחרים לצאת טיול קצר מבוקרשט. סוף שבוע בן שלושה ימים הוא פרק הזמן האידיאלי. למרות המרחק הלא גדול, הנסיעה נמשכת לפחות שעתיים ובמהלכה אפשר לעצור לקפה באתר נופש אחר, בערך במחצית הדרך, ליד אגם סנאגוב, כשלושים קילומטרים מצפון לבירה. אם נוסעים לסינאיה ישירות משדה התעופה הבינלאומי אוטופני המרחק קצת פחות ממאה קילומטרים. 
      עד מלחמת העולם השנייה שימשה סינאיה כמפלט הקיץ של בית המלוכה והאריסטוקרטיה הרומנית. בגובה 800 מטר מעל פני הים, בליבו של עמק פראחובה הירוק, קל הרבה יותר לסבול את חום הקיץ. כאשר מטפסים ברחובות העיירה לחלקים הגבוהים יותר, מגלים את בתי הקיץ הגדולים, רבים מהם נבנו במאה ה-19 עבור משפחות עשירות ובתי אצולה, שמשמשים כיום כבתי מלון או פנסיונים. קל לחלק את הטיולים שכדאי לעשות בסינאיה לשניים – הסיור העירוני, בתחומי ובקרבת העיירה והטיול הרגלי בהרים, שמספק את החוויה הנפלאה ביותר של המקום, אם כי דורש מאמץ קצת יותר גדול. 
      האתר הראשון בסיור העירוני הוא המנזר של סינאיה, כמה עשרות מטרים מעל רחוב הראשי בכיוון מערב (שמאלה כאשר מגיעים מבוקרשט). האטרקציה המרכזית כאן היא הכנסייה הישנה, שנבנתה בסוף המאה ה-17, וממוקמת בלב חומות המנזר. גם בחלקים אחרים של המנזר, אליהם אפשר להיכנס, יש ציורי קיר בני 300 שנים. הטענה (או האגדה המקומית) היא שאחת האבנים בבסיסו של המנזר הובאה ישירות מהר סיני והעניקה את השם לעיירה כולה. הכנסייה החדשה, בתחומי אותו מנזר, נבנתה במאה ה-19 ונחשבת דוגמא מצוינת לאדריכלות רומנית, שמשלבת מרכיבים מולדביים וולאכיים (שני חבלי ארץ ברומניה) ויוצרת מבנה מפואר ומקושט מאוד.
       
      המשכו של הכביש העולה בהר מוביל את האתר המרשים והמפורסם ביותר בסינאיה – ארמון פלש (Peles). המיקום הגבוה מעניק לו תצפית מצוינת על הקרפטים. הבעיות הפעוטות של העיירה נותרות בעמק והמבט על הטירה המצועצעת ועמוסת הצריחים והמגדלים מעלה מיד את ההשערה שהאחים גרים בנו כאן את בית חלומותיהם. ב-1866 ביקר המלך קארול הראשון בסינאיה והתגורר במנזר. המקום כנראה מצא חן בעיניו של המלך, שמוצאו גרמני, אבל תנאי הלינה לא נראו לו. שבע שנים אחר כך חזר בחברת האדריכל הגרמני וילהלם דודרר והזמין טירה בסגנון בווארי, "כמו במולדת הישנה". הבנייה הסתיימה ב-1883 ומאז נבנו כמה אגפים חדשים. התוצאה השביעה כנראה את רצונו של המלך קארול. הוא הרבה לשהות במקום, בעיקר בעונת הקיץ ואהב לארח בגני הטירה. בגינה פועלת גם כיום מזרקה, גנים מטופחים מקיפים את הטירה ובית הקפה המצוין שצופה אליה מלב הגן הוא אחד המקומות הנעימים ביותר בסינאיה. האולמות בארמון משעממים למדי, הקירות מכוסים בשטיחי ענק בהם מתוארות סצנות מתוך אופרות של ואגנר. כמה אולמות הם חיקויים של חדרי ארמונות טורקיים ומוריים. כדאי הרבה יותר להקדיש את הזמן לביקור בגינה ולהתבוננות מבחוץ בטירה הלא גדולה במיוחד שנראית כמודל לטירות מהאגדות. הסיורים במקום מדגישים בגאווה רבה את העובדה שפלש היתה הטירה הראשונה באירופה בה הותקנו תאורה חשמלית וחימום מרכזי. מעל טירת פלש נבנה בסוף המאה ה-19 (1899-1902) ארמון קטן ומשפחתי יותר, שנועד לשמש את משפחת יורשו של קארול ובן דודו, פרדיננד. החלק החיצוני של הפלישור (פלש הקטן) מרשים פחות מן הארמון הגדול, אבל החדרים הפנימיים מרשימים ומהנים הרבה יותר. מארי, אשתו של פרדיננד, עיצבה את כל הארמון בסגנון אר-דקו. מרשים במיוחד החדר המוזהב, בו מכסים עלי זהב את הקירות ותקרה בדוגמא מרהיבה. בהמשך הדרך, מעבר לפלישור, ניצב ארמון נוסף, אותו בנה שליט רומניה ניקולאי צ'אושסקו לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר ניסה להציב עצמו גבוה יותר ממלכי המדינה שהודחו. בין היתר מקיף את הארמון שביל פרטי, שנועד רק לשימושו של המנהיג. בניין זה סגור למבקרים.
       
      הדרך הנוחה ביותר לצאת לסיור בהרים בסביבתה של סינאיה היא לעלות ברכבל שיוצא ממרכז העיירה. בחורף משמש הרכבל את גולשי הסקי, אבל בקיץ הוא אמצעי מצוין "לדלג" במהירות אל השבילים בגובה רב. הרכבל הראשון מוליך לגובה 1,400 מטר, וממנו אפשר להמשיך ברכבל שני לגובה 2,000 מטר. מתחנת הרכבל העליונה נמתחים שבילים רבים לכל הסביבה. הנוף על עמק פראחובה, ממזרח ועל פסגות הרי הבוצ'גי ממערב ומצפון מרחיב את הנפש. ההליכה בשבילים קלה מאוד, הם מסומנים היטב, לפי צבעים ובעזרות מוטות שנתקעו בקרקע כדי לסמן נתיבים בשלג שכבר איננו. כיוון שהעלייה התלולה כבר מאחורינו אפשר ללכת בקלות יחסית ובקו גובה אחיד פחות או יותר במשך כמה שעות. 
      להמשך קריאה
    • דרקולה בבראן

      הטירה בעיירה בראן, 28 קילומטרים דרומית מערבית לעיר ברשוב וכשלוש שעות נסיעה מבוקרשט, נחשבת לאחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר ברומניה. חבל טרנסילבניה, שבראן ממוקמת בחלקו הדרום מזרחי, זכה לשם עולמי בזכות דמותו החיוורת, חדת הניבים, של דרקולה.
      יש למעשה שני דרקולה. האחד, ההיסטורי, הוא הנסיך ולאד טפש, שנולד ב-1431 וחי במשך 45 שנים במהלכן רכש שם של לוחם שמתאכזר לאויביו. הכינוי שהצמידו לו "ולאד הגורם לחיוורון", והשמועות על קשריו עם השאול וחיבתו לשתיית דמם של קורבנותיו הזינו היטב את אגדות הערפדים. כל זה לא היה מחזיק מעמד במשך יותר מחמש מאות שנים ללא עזרתו של הסופר האנגלי בראם סטוקר. סטוקר, נאמן למסורת אירופית של טיפוח ערפדים בסוף המאה ה-19, אימץ את דמותו של ולאד בספרו "דרקולה", שיצא לאור ב-1897, וזכה להצלחה מסחררת. גיבורו, עורך דין צעיר בשם ג'ונתן הארקר נוסע לטרנסילבניה כדי לפגוש את הנסיך המסתורי דרקולה. הוא נלכד בטירה המאיימת בראש הצוק ומגלה למרבה הזוועה שמארחו הוא ערפד, חבר במסדר המתים החיים, ששורדים כאשר הם שותים את דמם של אורחיהם.
       
      הטירה בבראן, לאחר שיפוץ ממושך, קוצרת עכשיו את הפירות. מבחינה היסטורית התווית "טירת דרקולה" בעייתית, כיוון שהנסיך ולאד לא חי כאן תקופה משמעותית. הוא כנראה כבש פעם את הטירה הזו, והתגורר בה זמן קצר. מראה הטירה מתאים מאוד לנושא: יש בה משהו קודר, אפלולי. היא מתנשאת בראש צוק שההעפלה אליו דורשת טיפוס בשביל מתפתל. יש לה צריחים גבוהים, ביצורים טבעיים וכפי שזה קורה לעיתים קרובות היא מרשימה הרבה יותר מבחוץ מאשר מבפנים.
      להמשך קריאה

מלאו פרטים ונחזור אליכם


הרשמה לניוזלטר

-->