איטליה


    • הדרכים היפות באיטליה

      דרך הקיאנטי
      כביש צר שמספרו 22 מחבר בין פירנצה לסיינה בחבל טוסקנה. הנופים הם כל מה שמצפים למצוא באזור הנודע הזה: גבעות עגולות, כרמים, בתי חווה אדמדמים ועצי זית. בשתי הערים בקצותיו של המסלול אפשר לבלות ימים יפים, אבל הדרך שאורכה רק כשבעים קילומטרים יפה לא פחות. תענוג מיוחד צפוי לאוהבי היין. לצד הכביש משולטים עשרות יקבים שבהם אפשר לטעום ולקנות קיאנטי ויינות אחרים.
      בחירה באחת מ-14 דרכי היין של חבל הקיאנטי פירושה היצמדות לזן מסוים של ענבים שמניב יין מסוג מסוים. לכל אחת מדרכי היין בטוסקנה יש ועדה שמקימה, מסמנת ומנהלת אותה. החוק של חבל טוסקנה מחייב את האגודות האלה לשמור על רמה גבוהה של פיתוח ושירות ועל איכות טובה של המוצרים.
      מסלול נסיעה מומלץ באחת מדרכי הקיאנטי יוצא מסיינה לכיוון מזרח (כביש 326). לאחר כעשרים קילומטרים פונים שמאלה לעיירה על ראש רכס – קאסטל נואבו ברארדנייה. המשך הדרך מתפתל צפונה בין הכרמים שגולשים על מורדות הרי הקיאנטי(כביש 484) עד לקאסטלו דיברוליו, כאן, מלבד כמה יקבים מקומיים, מסעדות מצוינות וחנויות, ניצבת מצודה מן המאה ה-15. המשך הדרך, תחילה מערבה ואחר כך צפונה (כביש 408), מוביל אל לב ליבו של חבל הקיאנטי, אל העיירות הקטנות גאיולה אין קיאנטי, ראדה אין קיאנטי, קאסטלינה אין קיאנטי וגרווה אין קיאנטי. כולן שזורות על אחת מדרכי היין היפות באיטליה. נוף הכרמים, הבתים העתיקים, צבעי הפסטל, שדרות עצים, כל אלה הופכים את האזור ואת תעשיית היין למושכי תיירים. מגרווה מוביל כביש (222) צפונה עד פירנצה (כארבעים ק"מ). המרחקים אינם גדולים ולמעשה אפשר לעבור את כל המסלול הזה במהלך יום אחד של נסיעה. הבעיה נעוצה כמובן בכך שכדי ליהנות מן הדרך הזו כדאי לעצור, לטעום, לשתות קצת ואז כבר קשה להמשיך ולנסוע.
       
      דרך חוף אמאלפי 
      הצירוף הייחודי של האזור הוא כביש צר ומתפתל על צלע ההר, מצוקים גבוהים ותלולים עשרות מטרים מעל המים, צמחייה ירוקה, חופים נפלאים ואדניות פורחות בבתים שנבנו תוך התגרות בחוקי הפיזיקה ותלויים באוויר מעל הצוק והים. אלה הקנו ללשון היבשה שמזדקרת מדרום לנפולי שם עולמי כאחד הכבישים היפים והמסוכנים בעולם. דעתם של הנהגים בכביש 145 מוסחת בגלל הנוף, הכביש צר באופן מפחיד והנשימה נעתקת פעם בגלל היופי ופעם בגלל האוטובוס שבא ממול. אורך הקטע מפומפיי לאמאלפי, שמקיף את הלשון דרך סורנטו ופוזיטאנו, רק כשישים קילומטרים. חובבי נהיגה מפותלת ודגים צלויים יגשימו כאן את חלומם.
       
      דרך הדולומיטים 
      הנהיגה לאורך הנתיב ההררי והמפותל של הדולומיטים אינה קלה, אבל הנוף המרתק מצדיק את המאמץ. אם באים מדרום, מכיוון העיר ורונה, נוסעים באוטוסטרדה A22 לאורך אגם גארדה עד אמצע הדרך בין טרנטו לבולצאנו. כאן פונה ימינה כביש מספר 48 שמוביל למעבר סלה (Sella) ולוואל גארדנה (Gardena). הכביש ממשיך מזרחה דרך עוד כמה מן המעברים היפים ביותר בדולומיטים עד לעיר הנופש קורטינה ד'אמפצו. אורך הקטע בין האוטוסטראדה לקורטינה כמאה ועשרים קילומטרים. ההרים בקטעים הגבוהים חשופים, נטולי עצים ומאיימים. הכפרים בעלי אופי טירולי, כלומר בנויים עץ, משופעי גגות ועמוסים באדניות גרניום אדום.
       
      דרך אגם קומו
      מקבץ האגמים של צפון איטליה הוא מגנט תיירותי ענק. לאגו מאג'ורה, לאגו די גארדה, לאגו ד'אורטה לאגו איזיאו ולאגו די קומו הם המפורסמים ביותר. רק 160 קילומטרים מפרידים בין קצה אחד של המניפה לקצה השני. אפשר לטייל ביניהם ואפשר להשתקע לצד אחד מהם. אגם קומו, עליו כתב סטנדאל במאה ה-19 בספרו "מנזר פארמה" שזהו "המקום היפה ביותר עלי אדמות" הוא מוקד משיכה מרכזי באזור וקל מאוד להבין מדוע. ההרים שמקיפים את האגמים סוגרים סביבו בטבעת ירוקה ומרשימה. המים, כך נדמה, כחולים כאן במיוחד והכבישים הצרים משמרים משהו מן הקסם המקורי שראה סטנדאל.    
      את הריגוש העיקרי מספק כאן הכביש הצר והמתפתל, צמוד לצלע ההר, שמוביל מקומו, העיר הגדולה ביותר (90 אלף תושבים) לבלאג'יו. אורך הכביש 30 קילומטרים והצירוף של מכוניות ספורט מהירות מדי, עם אוטובוסים כבדים ואיטיים, ללא מפרצי חנייה, כאשר כול הנהגים מסתכלים על האגם ולא על הכביש, הופך את הנסיעה הזו למותחת מאוד.
      בלאג'יו, כפר לא גדול, עתיק ויפהפה, ששוכן על לשון יבשה קצת יותר מבודדת, הוא אחד היעדים הנעימים סביב אגם קומו. יש בו עדיין את האווירה של כפר איטלקי קטן, עם בר אפלולי מול הכנסייה. בתי המלון צבועים בצבעים פסטליים, סמטאות מרוצפות יורדות אל האגם, רחוב אחד עם חנויות אופנה מעודכנות מאפשר להרגיש שאנחנו בצפון איטליה. את הנוף היפה ביותר אפשר לראות ממסעדת "לה-פונטה", ששוכנת בדיוק בנקודה בה נפגשות שלושת הזרועות של האגם. יש כאן מעגן סירות, חוף רחצה קטן ומרפסת מופלאה מול הנוף.
      להמשך קריאה
    • טירות בעמק אאוסטה

      ההגעה לעמק אאוסטה קלה. העיר אאוסטה שוכנת סמוך מאוד למפגש הגבולות בין איטליה, שווייץ וצרפת. האזור, בלב הרי האלפים הררי מאוד ומבותר וגם עמק אאוסטה היפה נמתח בין רכסים תלולים ומצוקים גבוהים. הנוף כולו מרשים מאוד והמקומות הגבוהים נבחרו כבר בימי הביניים עבור הטירות שחולשות על העמק מרתקים. הנוסעים ממילאנו ממשיכים מערבה לכיוון צרפת, בעוד שהנוסעים מטורינו עולים צפונה לעבר הגבול השווייצרי.
      במהלך כל הנסיעה בעמק שמתפתל בין ההרים אפשר להבחין בטירות ומצודות, חלקן קטנות ואחרות גדולות ומרשימות, שהוקמו בטווח ראייה זו מזו. המאחזים האלה יכלו לאותת אחד לשני על בעיות, אויבים מתקרבים, או אורחים חשובים. ההיסטוריה הארוכה של העמק אמנם נמתחת עד לתקופה הרומית, אבל עיקר ההתפתחות חלה במאה ה-11 כאשר בית סאבויה, שהוכתר לאחר מכן כבית המלוכה של איטליה, השתלט על האזור והעניק לו חשיבות מיוחדת, כשולט על המעבר החשוב לממלכות הפרנקים ובורגונדיה.
       
      עמק אאוסטה, בצפון מערב איטליה, הוא המחוז הקטן ביותר במדינה (שטחו 3,200 קמ"ר וגרים בו 120 אלף תושבים). זהו אחד האזורים העשירים במדינה ומסיבות היסטוריות הוא זוכה מאז 1945 לאוטונומיה רבה שעיקרה טמונה בעובדה שתשעים אחוזים מן המיסים שמשלמים תושביו משמשים לפיתוח המחוז עצמו ולא מועברים לממשלה המרכזית.
       
      שתי טירות מושכות במיוחד את תשומת הלב בעמק: קסטלו די ורה (Verres) וקסטלו ד'איסונה (Issogne). הראשונה מרשימה בעיקר בזכות המיקום שלה. מצודת די ורה שוכנת על צוק מעל העיירה שנושאת שם דומה. המקום נראה כקן נשרים קשוח מאוד, שממלא עד היום את היעוד שלמענו הוקם וצופה על כל האזור ממרומי שן הסלע. זהו יותר  מבצר צבאי מטירה מעודנת שנסיכות במלמלה פוסעות בתחומה. כדאי להמשיך בכביש שעוקף אותו ועולה במעלה העמק, כדי לראות את המצודה הזו (מין קוביה שאורך כל צלע שלה 30 מטרים) על רקע העמק. ספרי ההדרכה מגדירים את מצודת ורה, שנבנתה במאה ה-15 ועברה שיפוצים בתקופות מאוחרות יותר, כ"אחת הדוגמאות הטובות ביותר של אדריכלות גותית באירופה". הכוונה, קרוב לוודאי, לכך שיש משהו מאוד סגפני, מאופק ונזירי במבנה המרשים הזה. אי אפשר לחלוף בעמק מבלי להחשף אליו ודי בקלות אפשר לדמיין את המקום כמשמש תפאורה לאחת הסצינות בסרט "שרהטבעות". זה בדיוק החומר ממנו עשויה המצודה הזו.
       
      במרחק הליכה ממצודת ורה שוכנת טירת איסונה. ההבדל בין השתיים עצום. טירת איסונה ניצבת בלב כפר בעל שם זהה. היא הוקמה במישור, אינה צופה על הסביבהו נבנתה כבית מגורים למשפחת אצולה ולא כעמדת שמירה. הטירה נבנתה בתחילת המאה ה-15 בידי הרוזן לבית שאלאן, ששלט בחלקים מן האזור באותה תקופה. המראה מבחוץ מאוד לא מרשים ולא מעודד להקדיש לארמון הקטן הזה זמן נוסף, אבל הסיור בתחומי הטירה מאלף. זו הזדמנות מצוינת להבין איך חיו לפני חמש מאות שנים. איך, בדיוק כמו היום, סבב כל הבית סביב המטבח, אלא שאז החום שהופק מתנורי המטבח היה אחת הסיבות העיקריות לכך. הגינה הסימטרית של הטירה, חלקה בתחומי החומה וחלקה מחוצה לה, מענגת. בלב הגינה ניצב עץ רימון ממתכת ששימש כמזרקה. מן המרפרסות הגבוהות אפשר להשקיף על החצר הזו ולדמיין את עשרות הנסיכים הפעוטים מתרוצצים כאן ואת בני הנוער מצחקקים בפינות הגן. החדרים מרוהטים בריהוט מן התקופה ואפילו כלי הנשק ואביזרי הבית תלויים על הקירות. הביקור בטירה רק בסיורים מודרכים. המחיר 5 אירו.
      להמשך קריאה
    • טיולי יין באיטליה

      טרביזו
      דרך היין של חבל טרביזו, הסמוך לוונציה, נמתחת בין הרים וגפנים ובין העיירות קונליאנו (Conegliano), ויטוריו ונטו (Vittorio Veneto) וואלדוביאדנה (Valdobbiadene). הנוף רך ומעוגל והדרך חולפת בין חוות רבות שבהן פועלים יקבים קטנים. רבים סבורים שזאת אחת הפינות היפות ביותר באיטליה לביצוע טיולי יין. אפשר לגמוא את הדרך הזאת ביום אחד או בכמה ימים. שהות ארוכה יותר תאפשר לעצור לטעום ביקבים רבים יותר.
      דרך היין, שמכונה גם פרוסקו (Proseco) יוצאת מן המצודה של קונליאנו. היא חולפת על רכס ההרים לסן פייטרו די פלטו, בו ניצבת כנסייה יפה מן המאה ה12. המשך הדרך מגיע לעיירה רפרונטולו (Refrontolo). כאן כדאי לבקר גם בטחנת הקמח שמופעלת בעזרת מפל מים יפה. התחנה הבאה לאורך דרך יין זאת היא העיירה העתיקה פולינה (Follina) בה ניצב מנזר בן 800 שנים. 
      החלק היפה ביותר בדרך הוא האזור בו מיצרים את יין הספומנטה בסביבת הכפרים סנטו סטפאנו, סן פייטרו וסאקול. כאן נפרשים בפני המטייל הנופים ביפים ביותר. כאן יש גם את הריכוז הגדול ביותר של היקבים באזור. התחנה האחרונה לאורך דרך היין היא בעיר ואלדוביאדנה (Valdobbiadene). העיר נחשבת לבירת הספומנטה – יין הנתזים האיטלקי. 
       
      קיאנטי
      בחירה באחת מ-14 דרכי היין של חבל הקיאנטי פירושה היצמדות לזן מסוים של ענבים שמניב יין מסוג מסוים. לכל אחת מדרכי היין בטוסקנה יש ועדה שמקימה, מסמנת ומנהלת אותה. החוק של חבל טוסקנה מחייב את האגודות האלה לשמור על רמה גבוהה של פיתוח ושירות ועל איכות טובה של המוצרים.
      מסלול נסיעה מומלץ של טיולי יין באחת מדרכי הקיאנטי יוצא מסיינה לכיוון מזרח (כביש 326). לאחר כעשרים קילומטרים פונים שמאלה לעיירה על ראש רכס – קאסטלנואבו ברארדנייה. המשך הדרך מתפתל צפונה בין הכרמים שגולשים על מורדות הרי הקיאנטי (כביש 484) עד לקאסטלו די ברוליו, כאן, מלבד כמה יקבים מקומיים, מסעדות מצוינות וחנויות, ניצבת מצודה מן המאה ה-15. המשך הדרך, תחילה מערבה ואחר כך צפונה (כביש 408), מוביל אל לב ליבו של חבל הקיאנטי: העיירות הקטנות גאיולה אין קיאנטי, ראדה אין קיאנטי, קאסטלינה אין קיאנטי וגרווה אין קיאנטי. כולן שזורות על אחת מדרכי היין היפות באיטליה. נוף הכרמים, הבתים העתיקים, צבעי הפסטל, שדרות עצים, כל אלה הופכים את האזור ואת תעשיית היין למושכי תיירים. מגרווה מוביל כביש (222) צפונה עד פירנצה (כארבעים ק"מ). המרחקים אינם גדולים ולמעשה אפשר לעבור את כל המסלול הזה במהלך יום אחד של נסיעה. הבעיה נעוצה כמובן בכך שכדי ליהנות מן הדרך הזו כדאי לעצור, לטעום, לשתות קצת ואז כבר קשה להמשיך ולנסוע.
       
      טירול
      אזור העיר בולצאנו בצפון איטליה בחבל הטירול נחשב לאחד ממוקדי תעשיית היין המקומית. סביב בולצאנו נמתחת דרך היין של הטירול ובה טיולי יין מומלצים.
      הדרך יוצאת מן הכפר נאל (Nalles) מצפון מערב לעיר בולצאנו, וחולפת על פני הכפרים והעיירות הבאים: אנדריאנו, ברונזולו, אגנה וסאלורנו. למעשה הדרך עוקפת את בולצאנו ממערב ורובה חולף בכבישים 22 ו-45.
      רבים משווים את האזור הזה לאוסטריה שאינה רחוקה כל כך. זהו אזור הררי מאוד, שבחלקו מאפשר לערוך טיולי הליכה מהיפים ביותר באיטליה. השילוב בין טיולי הליכה אלה וביקור ביקבים הרבים הפזורים באזור עשוי להניב את אחד הביקורים המהנים ביותר.
       
      ויצ'נזה
      חבל היין הזה, המקיף למעשה את ונציה, מכיל שבע דרכי יין מסומנות. כולן חולפות ביקבים של חבל ויצ'נזה. נקודת ההתחלה הטובה ביותר היא בעיירה גאמבלארה (Gambellara), על גבול חבל ורונה. באזור זה ייצרו יין כבר בימי הרומאים, לפני יותר מאלפיים שנה. מגמבלארה יוצאים בכל יום סיורים מודרכים לדרכי היין בסביבה. סיורים אלה פוקדים 25 יקבים באזור. היינות המצטיינים כאן רובם לבנים, אבל גם ליינות אדומים יש אוהדים לא מעטים.
      להמשך קריאה
    • טיולי אסיף סתוויים

      החקלאים באירופה שמחים בשנים האחרונות לגלות שאפשר להפיק קצת יותר מעונת האסיף ולא בהכרח בעבודה קשה או בתוספת דשן. באיטליה, מדינה שנחשבת מובילה בתחום התיירות החקלאית, מושכים עכשיו את עונת התיירות לפרק נוסף, אחרי קיץ ארוך, שמיועד לקהל קצת שונה, סקרן, אנין טעם. דווקא באוקטובר ובנובמבר, בעיצומו של הסתיו, יש ביקוש לטיולים שמקובל לכנות "תיירות האסיף". לא מדובר חלילה במבקרים שמחפשים עבודה קשה בקטיף או במסיק. רוב הקהל מורכב מתיירים עירוניים, חובבי כפר וטבע, שרוצים ליהנות מן הצבעים והטעמים המיוחדים של הסתיו בתנאים נוחים ככל האפשר ולהתקרב בדרך נוספת אל האופי החקלאי של האזורים הירוקים, צהובים, אדמדמים של המגף.
       
      מסיק זיתים באומבריה 
      שמן זית משובח נחשב כבר מזמן לאחד מן הנכסים המצוינים של ארצות הים התיכון. בכמה מקומות בטוסקנה ובאומבריה מציעים עכשיו סיורים גסטרונומיים בתקופת מסיק הזיתים. הרעיון פשוט: לאפשר לתיירים להשתתף במסיק הזיתים במהלך חודש אוקטובר ותחילת נובמבר, וללוות את המוסקים אל המקומות בהם כותשים את הזיתים ומפיקים מהם שמן. מכאן כבר קצרה הדרך אל הבקבוקים ואל המסעדות המשובחות ביותר, שמתמחות בשימוש בשמן הזית בהכנת מעדנים קולינריים.
      על הגדה הצפונית של אגם טראסימנו בחבל אומבריה, באמצע הדרך בין רומא לפירנצה, מציעים בחוות לה רוגאיה (LA ROGAIA) שבוע מסיק זיתים והכנת שמן. שעות העבודה מוכתבות על ידי האורחים עצמם, כדי להתרענן מן העבודה אפשר לבלות בבריכת השחייה של החווה, ובעיקר אפשר ליהנות מן הארוחות שמגישה השפית המקומית – אורנלה קארלטי. כל אורח לוקח עימו הביתה את שמן הזית שייצר במהלך השבוע. המארחים מכנים את השמן "הזהב הנוזל" וערבים לאיכותו ולמיומנות שירכשו המבקרים. מחיר השהות בחווה למשך שבוע, כולל לינה ושתי ארוחות מלאות ביום (לא כולל טיסות והגעה) 305 יורו. 
       
      דרך הזית באיטליה 
      באיטליה יש כמה דרכי זיתים נודעות. רובן נמתחות באזוריה הדרומיים של המדינה אבל כדאי דווקא להצפין כדי לבקר בדרך יפה ושונה שנמתחת לאורך החוף הליגורי בצפון מערב איטליה. חלקה העיקרי מחבר בין העיר לה ספציה, דרך שמורת הטבע שנקראת צ'ינקווה טרה (cinque terre), וממשיכה לגנואה ומשם לעיר אימפריה, על חוף הים סמוך לגבול עם צרפת. זה הגבול הצפוני של ארצות הזית. חבל ליגוריה הררי ברובו הגדול ומכאן נובע היופי של הביקור באזור. עצי הזית גדלים כאן על טראסות גבוהות שנבנו במאמץ גדול וזוכות לתחזוקה ולטיפוח במשך מאות שנים. הנוף ההררי המדורג בטראסות לאורך החוף מרושת במסלולי הליכה יפים שחולפים בלב מטעי הזיתים. בלשכות התיירות בלה ספציה ובכניסות לשמורת הטבע מספקים חינם מפת מסלולי הליכה. 
      בעונה זו נאספות משפחות רבות בכרמים, בעיקר במהלך סופי השבוע, למסיק הזיתים. רבים מבני המשפחה כבר מתגוררים שנים בערים הגדולות אבל הם מגיעים בסופי השבוע כדי לעזור בעבודה. 
      בעיר אימפריה הוקם ב-1992 מוזיאון פרטי שמוקדש לעץ הזית. המוזיאון צמוד לבית הבד של משפחת קארלי, שמתפרנסת מענף הזית כבר מאות שנים. במהלך הביקור אפשר לראות את המסורת, את תהליך העיבוד ולטעום שמן זית. במקום יש קפיטריה וחנות של מוצרי זיתים ושמן. 
       
      קאמפאלפי, טוסקנה, איטליה
      מתחם קאמפאלפי (Campalfi), לא רחוק מסיינה בטוסקנה, מכיל כמה בתי חווה עתיקים ששופצו והותאמו לאירוח. נהר מרסה (Merse) מרוחק רק מאתיים מטר מן החווה ומאפשר שחייה צוננת ונעימה בימי הקיץ. בחווה משכירים כיום על בסיס שבועי שבעה חדרי מגורים. החדרים פונים לחצר מרכזית. את עיקר המוניטין של המקום מעניק לו שף אנגלי שמציע ארוחת גורמה בכל מוצאי שבת ובשניים-שלושה ערבים במשך השבוע. 
      האסם הישן של החווה הוסב לדירת אירוח גדולה שמתאימה לחמישה ולצידה עוד שתי דירות זוגיות. 
       
      חוות גותידאי, סרדיניה
      ג'יאנלוקה פלוריס, מנהל את חוו גותידאי בלב סרדיניה. במטעים שמקיפים אותה מגדלים בעיקר זיתים וגפנים. בחווה עצמה נבנו ושופצו עשרה חדרי אירוח. כולם פשוטים מאוד, מינימליסטיים, מסוידים לבן ובעלי ריהוט בסיסי. לכל חדר מרפסת קטנה שצופה על הנוף הכפרי. אין בחווה בריכה, או מתקני שעשועים. הים מרוחק שבעה-עשר קילומטר לכיוון מזרח, והעיר הסמוכה אוליאנה (Oliena) מרוחקת כארבעה קילומטרים מערבה. 
      גותידאי הוא שמו של העמק הרחב שמשתרע ממזרח לאוליאנה, במרכז סרדיניה. החווה מוקפת בכרמי ענבים וזיתים. במרכזה חצר די גדולה ובה פאטיו עם מקומות ישיבה. עשרת החדרים עם ריהוט בסיסי ורצפת טרה קוטה כתמתמה. בחווה מגישים ארוחות ערב שמבוססות על מוצרים מקומיים בלבד, רובם צמחו בתחומי החווה. המתכונים מסורתיים, והאכל פשוט וטעים מאוד. שמן זית הוא מרכיב מרכזי וחיוני כמעט בכל מנה.
      ההגעה מן הכביש המחבר בין אוליאנה לדורגאלי.  
      להמשך קריאה
    • אגמים בצפון איטליה

      אל תתנו למרחק הקצר בין האגמים להטעות. איש מן המטיילים אינו רוצה לשעוט על האוטוסטרדה A4 ממנה לא רואים אפילו פיסת מים כחולה אחת, ולהגיע בתוך כמה שעות מקצה אחד של ארץ האגמים לקצה האחר. הכבישים המעניינים באזור הם צרים, איטיים, רצופים במנהרות, חלקם הרריים ודי מסוכנים. מסיבה זו אין גם טעם לתכנן כאן טיול "כוכב", שקובע את מקום מושבו של המטייל במרכז אזור האגמים וממנו מגיח בכל יום לאגם אחר. זו גישה אופטימית, שכרוכה בנהיגה מייגעת וארוכה בכבישים צפופים ולא נעימים. הרעיון הטוב ביותר למבקרים באזור האגמים הוא לתכנן מסלול נסיעה שנמשך כשבוע. במהלך השבוע הזה, כדי להקל ולשפר את הביקור וההנאה, כדאי ללון שני לילות באזור לאגו די גארדה, שני לילות באזור לאגו די קומו ושני לילות באזור לאגו מאג'ורה. נסיעה כזו ממזרח למערב מאפשרת לערוך היכרות עם חלק גדול מן האתרים היפים של האזור הזה.
       
      במהלך הקיץ, כאשר הצפיפות באזור די גדולה, כדאי לתכנן ולהזמין את מקומות הלינה מראש. אם נוסעים ממזרח למערב כדאי לטוס לוורונה. אם טסים למילנו מוטב להמשיך בכביש A8 מערבה ללאגו מאג'ורה ומשם להתחיל בטיול מערבה. המסלול המוצע כאן עוקב אחר האפשרות הראשונה.
       
      אגם גארדה
      כמו רוב האגמים באזור, לאגו די גארדה צר, מוארך ובחלקו הצפוני דומה לפיורד שהרים סוגרים עליו משני צדדיו. זהו האגם הפופולרי ביותר מבין האגמים בצפון איטליה. העיירה סירימיונה (Sirimione), בקצה לשון יבשה ארוכה בגדה הדרומית, היא האתר המפורסם ביותר על גדת האגם.
      כביש צר שאורכו כמאה ועשרים קילומטרים מקיף את האגם צמוד לגדה וכדאי לנסוע בו. בחלק המערבי של האגם, שם ההרים קרובים מאוד לגדה, חולף הכביש בעשרות מנהרות. שני הפארקים הגדולים, מהמפורסמים ביבשת, גארדה-לנד (פארק שעשועים) וקאנבה-וורלד (פארק מים) שוכנים על הגדה המזרחית, לא רחוק מן העיירה גארדה.
      המקום שמגשים את החלום הרומנטי של אחוזה עתיקה על גדת האגם הוא כף יבשה קטן במרכז הגדה המזרחית בשם סנט ויג'יליו (St. Vigilio). זו דוגמא מצוינת לאופי שנשא האזור בתקופה קודמת. בסנט ויג'יליו ניצבים כמה בתים בני יותר מחמש מאות שנים, אחד מהם, פונטה סן ויג'ילו, משמש כמלון. יש בו ארבעה חדרים זוגיים ושלוש סוויטות (מידע מלא באתר המלון) על המזח, סביב מרינה קטנה, יש בית קפה ומסעדה מקורים בסוכת גפן. יושבי הקפה נהנים ממראה ההרים, האגם והסירות. במרחק כמה עשרות מטרים יש חוף רחצה מבודד ושרידי שלווה גם בשיא עונת הקיץ. שוחרי פעילות יכולים לעלות, ברגל או ברכבל, לראש מונטה באלדו, בחלקו הצפון מזרחי של האגם. משם, בגובה 2,076 מטר נשקף נוף נהדר של הסביבה.
      הנסיעה מהעיירה ריבה דל גארדה בקצה הצפוני של האגם לוורונה, העיר הגדולה באזור זה, נמשכת כשעה וחצי. אם ממהרים מוטב לעלות על האוטוסטרדה A22 שמוליכה מוורונה לבולצאנו. הנסיעה בכביש הצמוד לאגם איטית.
       
      אגם ד'אורטה
      אגם זה הוא אחד האגמים הקטנים באיטליה. אורכו 15 קילומטרים ורוחבו כשלושה קילומטרים. רבים מכנים אותו "האגם הרומנטי ביותר באיטליה". האווירה לאורך חופיו אינטימית ונעימה. האזור אינו צפוף כמו סביבת האגמים הגדולים יותר. בין הסופרים המפורסמים שבילו בעבר תקופות נופש לאורך חופי האגם אפשר למנות את פרידריך ניטשה ובלזאק. האווירה במקום ספרותית ותרבותית מאוד. בכל עונה מתקיימות לאורך האגם כמה תערוכות ומושמעים במקום קונצרטים מוזיקליים.
      אורטה סן ג'וליו נחשבת לעיירה היפה ביותר לאורכו של אגם אורטה. היא שוכנת על הגדה המזרחית של האגם. בעיירה מתגוררים דרך קבע כ-1200 תושבים. רוב המבקרים במקום שטים בפסינה את המרחק הקצר לאי בלב האגם – איזולה סן ג'וליו (Isola San Giulio). האי נקרא על שם נזיר יווני שעל פי האגדה המקומית שחרר את האי משלטון הנחשים והמפלצות במאה ה-4 לספירה. במרכז האי ניצבת בזיליקה שנבנתה במאה ה-12. 
      בהר הקדוש (Sacro Monte) ליד הכפר אורטה סן ג'וליו ניצבות כמה קפלות קטנות שהוקמו במאה ה-16 לכבוד פרנציסקוס הקדוש מאסיזי.
       
      אגם איזאו   
      אגם איזאו, כחמישים קילומטרים ממערב לאגם גארדה, שוכן בין הערים ברשיה וברגמו. זה האגם הקטן בחמישיה, הפחות מוכר ומבחינות רבות גם הפחות מעניין. חלקו הצפוני תעשייתי והאתרים הנעימים מרוכזים בדרום, סביב העיירה איזאו. הסיבה העיקרית להגיע לכאן היא האפשרות להפליג מאיזאו אל האי מונטה איזולה. אופניים הם עדיין כלי התחבורה הפופולרי ביותר באי ולמרבה ההפתעה יש בו תחושה של כפר דייגים נינוח. חובבי סרדינים בגריל ישמחו לגלות שבמונטה איזולה נחשב המאכל למעדן קולינרי שמסעדות מציגות בגאווה בחלון הראווה שלהן.
       
      אגם קומו 
      אגם קומו, כחמישים קילומטרים מצפון למילנו, נחשב לאחד האתרים היפים בצפון איטליה. ג'ורג' קלוני העניק לאגם ברק הוליוודי כאשר רכש תמורת עשרה מיליון דולר וילה מפוארת בכפר לאליו (Laglio) על גדת האגם ואפילו צילם בה סצינות לסרט "אושן 12".
      קומו עצמה, עיר עם מאה אלף תושבים, אינה מושכת במיוחד. כדאי לחלוף על פניה ולהיצמד אל גדת האגם בכביש הצר והמתפתל באורך שלושים קילומטרים שמוביל לכפר בלאג'יו (Bellagio), ששוכן בקצה לשון יבשה בה נפגשים שלושת חלקיו של אגם קומו. בלאג'יו הוא כפר לא גדול, עתיק ויפה, שמצליח בזכות כביש הגישה האיטי לשמר את האווירה של כפר איטלקי קטן. בתי המלון צבועים בצבעים פסטליים, סמטאות מרוצפות יורדות אל האגם, ועל קו החוף פזורים בתי קפה עם מרפסות שמרחיבות את הנפש. את הנוף היפה ביותר אפשר לראות ממסעדת "לה-פונטה", ששוכנת במקום בו נפגשות שלושת השלוחות של האגם. שני גנים כדאי לפקוד בבלאג'יו: הגן המפואר של וילה סרבלוני והגן של וילה מלצי ד'אריל שפרחיו הייחודיים זוכים לשבחים.
      חלקו המזרחי של האגם, שמוביל לעיירה לקו (Lecco), פחות מעניין וכדאי לנסוע לאורך הגדה המערבית אל העיירות דונגו וגראוודונה.
       
      אגם לוגנו
      הגבול הלא מורגש בין איטליה לשווייץ חוצה את אגם לוגנו במרכזו. החלקים באגם שסמוכים לגבול יפים במיוחד. המפליגים מלוגנו דרומה יכולים לבקר בעיירה מלידה (Melide) ואז לחצות את הגשר מעל שלוחת האגם ולבקר בעיירה העתיקה ביסונה (Bissone). משפחות עם ילדים יאהבו את פארק "סוויס מיניאטור", שמציג את האתרים המרכזיים בשווייץ בקנה מידה קטן.
      הפלגה אחרת מלוגנו על האגם מובילה לכיוון מזרח אל הכפר גאנדריה (Gandria). ההפלגה נמשכת ארבעים דקות ועוצרת כמה פעמים בבתים מבודדים. בגאנדריה, כפר עתיק, קרוב מאוד לגבול האיטלקי, אליו מגיעים רק בעזרת סירה או בהליכה בשביל לאורך גדת האגם, אפשר לבלות אפילו יום שלם, נינוח ונעים מאוד. הליכה כשעה וחצי בשביל יפה על גדת האגם מובילה מגאנדריה ללוגנו. הנסיעה מלוגנו דרומה, למילנו, נמשכת כשעה וחצי.
       
      אגם מאג'ורה
      הנוף סביב אגם זה, המערבי והגדול ביותר מבין האגמים, קצת פחות מרשים. הסיבה העיקרית היא שהחופים שטוחים יותר ואין את "התפאורה" הדרמטית של רכסי הרים בגובה אלפיים מטרים שרואים באגמים האחרים.
      העירה סטרזה (Stresa) כשמונים קילומטרים מצפון למילנו, היא אחת האטרקציות המרכזיות בלאגו מאג'ורה. המינגוויי שבילה כאן לאחר מלחמת העולם הראשונה, העניק לה מוניטין רב בספרו "הקץ לנשק". אפשרות נעימה היא להפליג מסטרזה אל ארבעת האיים בורומה (Isole Borromee). ביקור באיים האלה, שזוכים לשירות מעבורות מכל קצות האגם, הוא החוויה המעניינת ביותר לאורך לאגו מאג'ורה. אתרים מעניינים נוספים לאורך חופו המערבי של האגם הם ארונה (Arona) שמפורסמת בעיקר בזכות המצודה שלה, ורבאניה (Verbania) אליה כדאי להגיע כדי לבקר בגן של וילה טאראנטו וקאנוביו (Cannobio) ליד הגבול השווייצרי שחוצה גם אגם זה, המשמשת מרכז לגולשי רוח.  
      להמשך קריאה
    • כפרי הצ'ינקווה טרה

      אזור הצ'ינקווה טרה (חמש האדמות – Cinque Terre), דוגמה מוצלחת לרצועת חוף ים תיכונית, הוכרז כבר לפני כעשר שנים כפארק לאומי, כנכס עולמי של אונסק"ו וכאתר שימור בדרגה הגבוהה ביותר. חלק מן הקסם טמון בעובדה שמדובר ברצועת חוף לא ארוכה – שמונה עשר קילומטרים בלבד. לאורך הרצועה הזו יש הכל – קו חוף הררי ומפורץ, חופים נקיים, שתי שמורות ימיות, מטעי זיתים וכרמי ענבים, טראסות אבן גבוהות שנבנו במשך מאות שנים, כדי למנוע את קריסת ההרים אל הים ולאפשר עיבוד חקלאי בשטח גדול ככל האפשר, חמישה מנזרים, ומאות קילומטרים של שבילי הליכה מפותלים שמובילים לנקודות תצפית יפות.
      עד שנת 1960 לא היתה אל חמשת הכפרים כל גישה אחרת מלבד שבילי הליכה ומעגני סירות. הכפרים הם ריומאג'ורה, מאנארולה (Manarola), קורניליה (Corniglia), ורנאצה (Vernazza) ומונטהרוסו אל מארה (Monterosso al Mare). כולם, מלבד קורניליה, בנויים על קו המים. יש להם מעגני סירות וחיבור לקו הרכבת שנסלל לאורך החוף, רובו במנהרות. הכניסה לכפרים במכונית אסורה. המגיעים ברכב נוסעים בכביש A12, האוטוסטראדה שמחברת את גנואה עם לה ספציה והלאה דרומה לליבורנו. הדרך הטובה ביותר לבקר באזור היא להגיע ברכבת או להשאיר את המכונית במגרש החניה בכניסה לכל אחד מן הכפרים ולצעוד ביניהם ברגל.
       
      הסיבה העיקרית להגיע לכאן הם מסלולי ההליכה. ההצעה המתבקשת היא לצעוד בשביל "הכחול", כלומר שביל הים. שביל זה, הפופולרי ביותר, מחבר את חמשת הכפרים ונמתח קרוב לקו החוף, אם כי אין לטעות – הוא מטפס לא מעט פעמים למרומי הרכס ומאפשר לראות משם נופים יפים במיוחד. אורכו של השביל הכחול תשעה קילומטרים והוא מחולק לארבעה קטעים – בין הכפרים.
       
      הקטע הראשון מריומאג'ורה למאנארולה הוא הקצר והקל ביותר. ההליכה בכיוון אחד נמשכת כחצי שעה בלבד. קטע זה זכה לכינוי "שביל האוהבים" (Via dell Amore). הכרטיס היומי עולה חמישה יורו. הצועדים בכל קטעי השביל ביום אחד לא יזדקקו לכרטיסים נוספים. הרוצים לפצל את ההליכה לכמה קטעים ירכשו בכל יום כרטיס חדש.
      לאורכו של השביל ניצבים כמה ספסלי אבן ובית קפה שצופה אל הצוקים ואל הים מאפשר ללגום קפה מצוין בנוף נפלא. בערך במחצית הדרך, ליד פסל אבן של זוג אוהבים, תלויים על המעקה מאות מנעולי מתכת. מדובר במנהג מקומי שמשמעותו הנצחת הקשר.
      קטע השביל מריומאג'ורה למאנארולה נסלל אחרון במסלול כולו. למעשה הוא תוצאת לוואי של הקמת מסילת הברזל בין הכפרים בין שתי מלחמות העולם. בוני המסילה הכשירו את השביל כדי שיוכלו לפוצץ בהר את המנהרות למעבר הרכבת. חלקים מן השביל הם מעין מרפסת שתלויה באוויר מעל הצוק ומעל המים. חלקים אחרים חצובים בסלע ומקורים. אין כמעט סיכוי לצעוד בקטע זה בבדידות, בייחוד בשעת השקיעה.
       
      הקטע השני ממאנארולה לקורניליה ארוך קצת יותר וההליכה בו נמשכת כשעה ורבע. יש בו כמה קטעים שנחסמים לעיתים קרובות בגלל מפולות סלעים ועפר. רובו צמוד לחוף אבל החלק האחרון, לפני העלייה לקורניליה, כרוך בטיפוס די תלול בגרם מדרגות לגובה כמאה מטר מעל פני הים.
       
      אורך הקטע השלישי מקורניליה לוורנאצה כארבעה קילומטרים. ההליכה נמשכת כשעה וחצי או קצת יותר, תלוי בקצב. קטע זה נחשב ליפה ביותר ויחסית לקטעים האחרים הוא מבודד למדי ולא רבים צועדים בו. המסלול חולף במרחק כמה מאות מטרים מקו החוף, לצד מטעי זיתים, בוסתני תאנים, לימונים ורימונים. רוב השביל לא סלול. בחלקו האחרון, בקטע היפה ביותר, יורדים הצועדים בגרם מדרגות אבן עתיק ומפותל שמוביל בסופו של דבר אל הכפר ורנאצה. פעם שימש השביל הזה כמסלול פרידות שהובילו את האספקה אל הכפר. התצפית מראש גרם המדרגות על בתי הכפר הצבעוניים והמפרץ הכחול מרחיבה את הנפש. 
       
      ההליכה בקטע הרביעי והאחרון מוורנאצה למונטהרוסו אל-מארה נמשכת כשעתיים. אורך הקטע שלושה קילומטר אבל הוא מפותל ומעט קשה יותר מן הקטעים האחרים. חלקו הראשון כרוך בטיפוס ממושך למרומי הרכס ובחלק האחרון יורדים בגרם מדרגות תלול למלון פורטה רוקה בקצה הכפר.
       
      היתרון הגדול של הליכה בשבילים אלה טמון בכך שהרכבת מאפשרת לחזור מכל מקום לנקודת ההתחלה במהירות רבה. היא מגיעה לכפרים בתדירות גבוהה (בכל חצי שעה) והנסיעה בין הכפרים נמשכת רק כמה דקות. כך אפשר לצאת לטייל בבוקר ולהחליט בכל כפר אם חוזרים או ממשיכים למחרת או בשנה הבאה.
       
      לאחר שממצים את התענוג של השביל הכחול אפשר לפנות לשבילים האחרים. האפשרות הבולטת ביותר היא "השביל הגבוה" (המוכר גם כשביל מס' 1 או השביל האדום). זו למעשה רשת של שבילים ששימשה בעבר כדרך פרדות. השבילים מתפתלים בזיג-זג ענק במרומי הרכס. אורך הרשת כולה, שנמתחת בין הישובים לבאנטו (Levanto) ממערב לצ'ינקווה טרה לפורטוונרה ממזרח, כארבעים קילומטרים. הפרשי הגבהים עימם מתמודדים הצועדים בשבילים אלה כאלף שלוש מאות מטרים. השבילים על גב הרכס נפגשים במקומות רבים עם שבילי רוחב שיורדים לקו החוף ומתחברים אל השביל הכחול. הליכה רצופה לאורך הקטע המרכזי של השביל האדום נמשכת כעשר שעות. היא אמנם לא מספקת את הריגושים הבלתי פוסקים שיש בהליכה במקביל לקו החוף, אבל בכמה חלקים ממנה יש נוף יפה. היתרון הברור שלה טמון בבדידות. רק מעטים צועדים בשבילים אלה בראשי ההרים ותחושת הניתוק מן הציוויליזציה גדולה כאן יותר מבמקומות אחרים.
       
      רשת שבילים נוספת היא רשת המנזרים. מעל כל אחד מן הכפרים, בערך בחצי מגובהו של הרכס, ניצבת כנסייה קטנה. המבנים עצמם אינם מרשימים במיוחד, אבל השבילים שמחברים אותם אל הכפרים ושביל אחד שמקשר בין הכנסיות ומשמש עדיין עולי רגל שמגיעים לכאן בעיקר בימי חגים דתיים, מאפשרים להתבונן בנוף מגובה רם יותר. קל להגיע אליהם ואפשר לחלק את ההליכה לכמה קטעים. שבילים אלה משמשים היום גם כמסלולי רכיבה לאופני שטח ומסלולי רכיבה לטיולי סוסים. 
      להמשך קריאה
    • 10 הנבחרים של איטליה

      רומא – הקולוסיאום
      הקולוסיאום ברומא נבחר לאחד משבעת פלאי העולם. המבנה הענק והעגול מרשים מאוד גם אלפיים שנים לאחר שנבנה. גודלו 188 על 156 מטר וגובהו 48.5 מטר. בנייתו החלה בשנת 72 לספירה, בזמן שלטונו של הקיסר אספסיאנוס, והסתיימה שמונה שנים לאחר מכן, בימי טיטוס. שמונים פתחים מקושתים אפשרו כניסה ויציאה מהירות של חמישים אלף הצופים ושמרו על הפרדה בין המעמדות הגבוהים, שישבו על כיסאות משיש, ובין פשוטי העם שהצטופפו על ספסלי עץ. 
      במרץ 2008 נפתח למבקרים ביתו של אוגוסטוס בפורום רומנום הסמוך לקולוסיאום. הכניסה לפורום רומנום עולה 11 יורו והכרטיס כולל ביקור גם בגבעת הפלטין ובקולוסיאום. כדי להגיע לאזור הפורום רומנום מתחנת טרמיני אפשר לצעוד כעשרים דקות ברגל דרומה לאורך ויה קאבור או לנסוע שתי תחנות ברכבת התחתית (קו B) לתחנת הקולוסיאום.
       
      סיינה – כיכר הצדף
      ההליכה ברחובות סיינה מובילה אל שני אתרים מרכזיים – הכיכר – הקאמפו - דמויתה צדף והקתדרלה המרשימה, במרחק כמה מאות מטרים. התצפית מן המגדל הצמוד לכיכר, אחת הגדולות והיפות באיטליה, מעניקה אפשרות מרתקת לראות את מבנה העיר, הכיכר והסביבה של סיינה. העיר מחולקת לתשעה רבעים, עובדה שקל להבחין בה במהלך השיטוט בעיר ומוצאת ביטוי גם בחלוקת הכיכר לתשעה פלחים ובמספר המשתתפים בפאליו – מרוץ הסוסים המפורסם שנערך ביולי ובאוגוסט בקאמפו. מרכז העיר העתיק של סיינה סגור לתנועת מכוניות, מה שהופך את הטיול בו לנעים מאוד. בחלקה התחתון של הכיכר נמצא ארמון פובליקו עם מגדל הפעמונים. בחלקה העליון של הכיכר נמצאת מזרקת השמחה (Fonte Gaia).
       
      פירנצה
      ה"פונטה וקיו", הגשר הישן מעל נהר הארנו, הוא בעצם קניון. בוניו, בני המאה ה-14, ניצלו בתבונה רבה את הצורך של התושבים לחצות את הנהר והציעו להם סחורה למכירה באוסף של חנויות. הבנקאים של פירנצה הפכו אותה כבר בימי הביניים לאחת הערים העשירות באירופה. העושר הזה עזר לתמוך ביצירתם של אמנים מהגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית: כאן טופחו דאנטה, ג'יוטו, בוקאצ'יו, דונאטלו ורבים אחרים. מסלול מיוחד על הפונטה וקיו איפשר לפטרוני האמנות בני מדיצ'י לעבור מארמון פיטי, בו שוכנים היום שישה מוזיאונים למשרדים שלהם – האופיצי, מוזיאון המכיל את אחד מאוספי האמנות החשובים בעולם. מרחק הליכה קצר צפונה משם נמצאת הקתדרלה העירונית, הרביעית בגודלה בעולם, ועליה הסמל של פירנצה: הכיפה המפוארת שבנה האדריכל ברונלסקי במאה ה-14.
       
      אגם גארדה
      כמו רוב האגמים באזור, לאגו די גארדה צר, מוארך ובחלקו הצפוני דומה לפיורד שהרים סוגרים עליו משני צדדיו. זהו האגם הפופולרי ביותר מבין האגמים בצפון איטליה. העיירה סירימיונה (Sirimione), בקצה לשון יבשה ארוכה בגדה הדרומית, היא האתר המפורסם ביותר על גדת האגם. כביש צר שאורכו כמאה ועשרים קילומטרים מקיף את האגם צמוד לגדה וכדאי לנסוע בו. בחלק המערבי של האגם, שם ההרים קרובים מאוד לגדה, חולף הכביש בעשרות מנהרות. שני הפארקים הגדולים, מהמפורסמים ביבשת, גארדה-לנד (פארק שעשועים) וקאנבה-וורלד (פארק מים) שוכנים על הגדה המזרחית, לא רחוק מן העיירה גארדה.
      המקום שמגשים את החלום הרומנטי של אחוזה עתיקה על גדת האגם הוא כף יבשה קטן במרכז הגדה המזרחית בשם סנט ויג'יליו (St. Vigilio).
       
      סן ג'ימיניאנו
      הכינוי שכמה ממדריכי התיירים מצמידים לסן ג'ימיני אנו הוא "מנהטן של טוסקנה" וכאשר מתקרבים אליה ממזרח קל להבין למה. ארבעה עשר מגדלים דקיקים וגבוהים מעניקים למקום מראה ייחודי. כיום מתגוררים בעיירה רק שבעת אלפים תושבים, וגם בימי הביניים לא היתה כאן עיר גדולה במיוחד, אבל עשירי העיר בנו בה בימי פריחתה 72 מגדלים. הסיבה היתה אנושית מאוד. במאה ה-13 ניסתה כל אחת מן המשפחות העשירות בעיר להוכיח שהיא החזקה ביותר. הדרך לעשות זאת היתה לבנות מגדל גבוה יותר מזה של המשפחות האחרות. התחרות המוזרה הזו הניבה עשרות מגדלי אבן מרובעים, מעין ארובות ענק, שמתנשאות מעל הגבעה. אחד מראשי העיר פתר את הבעיה כאשר העביר חוק שאוסר לבנות מגדל גבוה יותר מזה שאת בנייתו סיים זה עתה. במהלך 700 השנים שחלפו קרסו רוב המגדלים, אבל אלה שנותרו הופכים את הביקור בסן ג'ימיניאנו לחוויה מרהיבה.
       
      ונציה
      עיר התעלות ונציה היתה מעצמה כלכלית כבר לפני יותר מ-800 שנים. כאשר מרקו פולו יצא מכאן למסעותיו, באמצע המאה , נחשבה העיר לאחת העשירות בעולם. תחושת העושר הזו היא הרגל ששורד עד היום. התיירות היא האוצר העכשווי של ונציה. השיא מגיע פעמיים בשנה: בתקופת הקרנבל בפברואר ובאוגוסט.  
      אף אחד לא רוצה להחמיץ הזדמנות לראות את היפהפייה לפני שהיא נעלמת, גם אם התהליך נמשך כבר מאות שנים ועתיד, קל להעריך, להימשך עוד זמן לא קצר.
      ונציה מציעה למבקר דברים שלא יראה בשום מקום אחר בעולם. התחושה בולטת ביותר כאשר נכנסים לעיר היא של מציאות שונה, ששייכת לתקופה אחרת, רומנטית ואיטית יותר.
       
      פיזה
      השם פיזה מעלה על הדעת אתר אחד בלבד–המגדל הנטוי. אי אפשר לחשוב על העיר הטוסקנית בלי לדמיין את המבנה המוזר הזה, כישלון הבנייה הכי מפורסם בעולם, שהוא כבר כמעט בן אלף שנים. המגדל הנטוי הפך לאחד הסמלים המובהקים של איטליה. הוא מצולם יותר מכל אתר אחר במדינה ועשר השנים בהן היה סגור למבקרים נדמו לסוחרי העיר כמונצח. המגדל שופץ, יוצב ויושר בטכנולוגיות חדשניות. מאז שנפתח חייבים הרוצים לעלות על ראש ולהזמין כרטיסים מראש. הגבלה של שלושים מטפסים בכל פעם וקבוצה בכל שעה הופכת את המסע הרגלי במעלה 294 מדרגות האבן למצרך מבוקש. בעיר יש עוד אתרים יפים ומעניינים אבל המגדל הנטוי מטיל עליהם צל.
       
      חוף אמלפי
      המפרץ הטבעי מדרום לנאפולי סביבו שוכן הכפר פראיאנו (PRAIANO) צר וקטן מאוד. המגבלה הזו היא גלגל ההצלה של הכפר. אי אפשר לפתח במפרץ הזה מעגן לספינות גדולות. באמלפי, בפוזיטאנו, בסורנטו ובאי הסמוך קפרי עוגנות ספינות תיירים ענקיות. בפראיאנו אין מזח ממשי, ולכן לא התפתחה במקום מרינה. החוף הנפלא והמסולע של פראיאנו משמש רק כמה עשרות מתרחצים בצידו הצפוני וכמה עשרות סירות דייגים בצידו הדרומי. על הצוקים מסביב, המספקים את הנוף המרהיב שהפך את האזור של חוף אמלפי לנכס טבע עולמי מוכר בידי אונסק"ו, פזורות עשרות מסעדות. עובדיהן קונים בכל בוקר כמעט את כל הסחורה שמביאים הדייגים. קו החוף המצוקי, שנשקף מן המסעדות ובתי הקפה האלה, נחשב לאחד היפים ביותר באיטליה ויש הטוענים בעולם.
       
      צ'ינקווה טרה
      אזור צינקווה טרה הוא דוגמה נהדרת לרצועת חוף ים תיכונית. האזור הוכרז כבר לפני כעשר שנים כפארק לאומי, כנכס עולמי של אונסק"ו וכאתר שימור בדרגה הגבוהה ביותר. חלק מן הקסם טמון בעובדה שמדובר ברצועת חוף לא ארוכה – שמונה עשר קילומטרים בלבד. לאורך הרצועה הזו יש הכל – קו חוף הררי ומפורץ, חופים נקיים, שתי שמורות ימיות, מטעי זיתים וכרמי ענבים, טראסות אבן גבוהות שנבנו במשך מאות שנים, כדי למנוע את קריסת ההרים אל הים ולאפשר עיבוד חקלאי בשטח גדול ככל האפשר, חמישה מנזרים, ומאות קילומטרים של שבילי הליכה מפותלים שמובילם לכמה מנקודות התצפית היפות ביותר שאפשר לבקש.
      עד שנת 1960 לא היתה אל חמשת הכפרים כל גישה אחרת מלבד שבילי הליכה ומעגני סירות. הכפרים הם ריומאג'ורה, מאנארולה (Manarola), קורניליה (Corniglia), ורנאצה (Vernazza) ומונטהרוסו אל מארה (Monterosso al Mare). מלבד קורניליה הם בנויים על קו המים. יש להם מעגני סירות וחיבור לקו הרכבת שנסלל לאורך החוף, רובו במנהרות. הכניסה לכפרים במכונית אסורה. שבל הליכה יפהפה מחבר בין כפרי החוף.
       
      סיציליה
      האי, בקצה הדרומי של המגף האיטלקי הוא הגדול ביותר בים התיכון. יש לו אופי ייחודי, עם נופים יפים, מטעי זיתים, כפרים שחלקם נטושים בשל ההגירה המסיבית לאמריקה ולצפון ושרידם מרהיבים של אדריכלות רומית עתיקה. אפשר לבלות בסיציליה היטב גם שבוע או יותר. הר הגעש אתנה הוא הפעיל ביותר באירופה ומספק לעיתים קרובות הצגות לבה אדומות. 
       
      להמשך קריאה

מלאו פרטים ונחזור אליכם


הרשמה לניוזלטר

-->