יוון ההררית


    • כפרי זגוריה

      המחוז בצפון מערב יוון, סמוך לגבול עם אלבניה, נקרא אפירוס. ההגעה הנוחה ביותר היא נסיעה צפונה מיואנינה בכביש מספר 90. עשרים קילומטרים מצפון ליואנינה פונה כביש צר יותר מזרחה וצפונה ומוביל לכפרי זגוריה. לא קל להגיע לכאן בתחבורה ציבורית אבל הנסיעה במכונית פשוטה וקלה.
       
      המסלול הראשון בו כדאי לבחור במהלך הסיור בזגוריה פונה לכיוון הכפרים קיפי (Kipi), צפלובו (Tsepelovo) וסקאמנלי (Skamneli). כמו רוב מסלולי הנסיעה באזור, הכביש מתפתל עשרות פעמים במעברי הרים קטנים. המאמץ משתלם כיוון שעוד לפני ההגעה לקיפי, 15 קילומטר לאחר הפנייה מכביש 90, נתקלים בגשר קוקורי, הפרס הראשון בסדרה די ארוכה שנכונה לאורך הכביש הזה. גשר האבן קוקורי נמתח בקשת מושלמת מעל ערוץ אחד הנחלים, חוצה את הואדי במקביל לכביש החדש ומותיר את הנוסע פעור פה.
       
      יותר מעשרה גשרים נפלאים כאלה פזורים סביב קיפי. כאשר הוקמו הגשרים האלה בידי הטורקים לפני כמאתיים שנה, עברו בדיוק באותו נתיב דרכי השיירות שחצו את ההרים. חלק מן הקסם העכשווי של גשרי האבן טמון בעובדה שרובם אמנם מסומנים במפה ומשולטים בצניעות בשטח, אבל הם אינם מטופחים. אזוב וצמחייה גדלים בין האבנים. התכנון המדויק והבנייה היפה שלהם מצדיקים את המסע עד כאן. גשר קאלוגריקו, המפורסם ביותר מבין הגשרים, קרוב מאוד לכפר קיפי. זה גשר ייחודי, עם שלוש קשתות אבן, שחוצה ערוץ מקביל לכביש, במרחק כמה עשרות מטר מן הנתיב בו דוהרות המכוניות. גם גשרים אחרים, נודעים פחות, מושכים את הלב. הם בנויים מעל ערוצי הנחלים ושביל הליכה מרופד עלים מוביל אליהם.
       
      לאחר שחולפים על פני קיפי מוביל מעבר הרים נוסף לכפר צפלובו במרכזו ניצבת כנסייה ובה ציורי קיר נאים בני 300 שנה. לאחר מכן מגיעים לסקאמנלי, בו יש בתים שקירותיהם מצוירים.
       
      מכאן כדאי לחזור לקיפי וממנו להמשיך לכיוון הכפר הנודע ביותר באזור – מונודנדרי (Monodhendhri). מונודנדרי זוכה לכינוי "הכפר היפה ביותר בזגוריה". במונודנדרי אפשר עדיין לבחון היטב את האדריכלות המקומית – כל הבתים עשויים אבן אפורה, ערוכים היטב לחורף הקר עם אח מבוערת בכל חדר ועם גגות עשויים לוחות צפחה כהים. על הרקע האפור והמעט קודר הזה בולטים צבעי העצים הכתומים.
       
      מונודנדרי ניצב על גבול שמורת הטבע "ויקוס–אאוס" – אחת השמורות הגדולות ביוון. מן הכפר יוצאים גם כמה ממסלולי ההליכה הרבים של האזור. המפורסם שבהם חוצה את קניון ויקוס העמוק ונמשך כשש שעות. קניון ויקוס מחזיק בתואר "הקניון העמוק ביותר בעולם". המנזר בקצה השביל מציע כמה ספסלי אבן לצפייה נוחה יותר בנוף ובעיקר מרפסת תצפית נהדרת מעל הקניון.
       
      תצפית טובה נוספת יש לנוסעים כעשרים דקות בכביש שנסלל לאחרונה מחדש מערבה וצפונה ממונודנדרי, דרך אזור יפה שנקרא "יער האבן" בזכות השילוב בין העצים לעמודי אבן לבנים-אפורים, עד לעמדת תצפית גבוהה מעל הקניון.
       
      נסיעה בכביש צפונה ומערבה ממונודנדרי מובילה לכפר אריסטי (Aristi). כאן אפשר לבחור בין גדתו המזרחית של הערוץ, שמובילה לכפר ויקוס ולתצפית נוספת על הקניון הנושא אותו שם, לבין נסיעה על הגדה המערבית של הערוץ העמוק, שמובילה בדרך מפותלת מאוד לצמד הכפרים פאפיגו ומיקרו פאפיגו (Papigo). כשני קילומטר מצפון לאריסטי חוצה הכביש בגשר צר מאוד את הנהר ווידומאטיס (Voidhomatis). מכאן יוצאים בסירות גומי מתנפחות טיולי ראפטינג שנמשכים כשעה וחצי במורד הנהר צפונה, לכיוון הנקודה בה הוא מתמזג עם הנהר אאוס (Aoos) הגדול יותר.  
      להמשך קריאה
    • מטאורה

      מנזרי מטאורה שוכנים בראש צוקים מדהימים כשישים קילומטרים ממזרח לחבל זגוריה. מעבר הרים יפה, בראשו הכפר מצובו ממחבר בין האזורים. משמעות השם מטאורה ביוונית פשוטה: "תלויים באוויר". אין דרך טובה יותר לתאר את האופן שבו צופים המנזרים על העמק. המיתוס המפורסם ביותר אמנם טוען שהצוקים הוטלו כמטאורים (ומכאן השם) לעמק בידי אל זועם, אבל לגיאולוגים יש הסברים מדעיים ומשעממים יותר שכורכים סוגי סלע בבלאי ובנהרות עתיקים.
       
      הנזירים הראשונים התגוררו באזור כבר במאה התשיעית, אבל הגעתו של הנזיר אתאנאסיוס מהר אתוס במאה ה-14 סימנה את תחילת הקמתם של המנזרים במקום. קל להבין מהיכן צצה האגדה האופטימית על כך שאתאנאסיוס, שזכה ברבות הימים לתואר קדוש, נעזר בנשר גדול שהטיס אותו אל ראש הצוקים. המציאות היתה כנראה קצת יותר מייגעת. במשך קרוב לעשרים שנים (1356-1774) נבנה המנזר מגאלו מטאורו (Megalo Meteoro) בראש אחד הצוקים הגבוהים ביותר. הבנאים נעזרו במנופי חבלים כדי להעלות את חומרי הבנייה אל ראש הצוק. סמוך לכניסה למנזר אפשר עדיין לראות את מעלית החבלים, אליה קשור סל רשת גדול, בעזרתה העלו את האבנים ואת הנזירים. המבקרים במקום כיום מטפסים במאות מדרגות תלולות ותוהים מדוע איש לא רוצה להעלות אותם בסל החבלים. 
       
      עד המאה ה-16 נענו כבר מאות נזירים לכוח המשיכה של המקום ובמטאורה הוקמו 13 מנזרים ויותר מעשרים מאחזים מבודדים קטנים בראשי הצוקים. אלה עוטרו בציורי קיר ובאיקונות שנוצרו כאן בידי כמה מן האמנים המפורסמים ביותר של התקופה, בראשם תיאופאניס סטרליצאס, נזיר-אמן בעל שם מכרתים. במהלך התקופה הביזנטית המאוחרת זכו המנזרים לתמיכה כספית נדיבה מרחבי יוון וממדינות במזרח אירופה כיוון שנחשבו למאחז חשוב של הנצרות כנגד השלטון הטורקי. כיום אפשר לבקר רק בשישה מבין המנזרים. רק בשניים מהם – איוס סטפאנוס ואיה טריאדה – עדיין מתגוררים נזירים והם משמשים כמרכזים דתיים פעילים.
      להמשך קריאה

מלאו פרטים ונחזור אליכם


הרשמה לניוזלטר

-->