אתרים מומלצים בפריז


    • מגדל אייפל

      מגדל אייפל הוא הסמל המוכר ביותר של פריז. אי אפשר שלא לראות אותו כמעט מכל פינה בעיר. שישה מיליון אנשים מבקרים בו בכל שנה. תורים לא קצרים משתרכים בדרך כלל לפני המעליות הנוסקות ברגלי המגדל. אפשרות נמרצת יותר היא לטפס לקומה הראשונה ואפילו לשנייה ברגל. 1652 מדרגות מובילות אל הקומה השנייה. חלקו הגבוה ביותר של המגדל מתנשא לגובה 300 מטר ומפסגתו רואים ביום בהיר מרחק של כמה עשרות קילומטרים, מעבר לגבולותיה של פריז. שתי מסעדות פועלות באייפל. זו שבקומה השנייה אמנם יקרה מאוד אבל איכותית, מפוארת ובעיקר מציעה לסועדים נוף מדהים בשעת שקיעה. בין המנות המעוצבות בקפידה, אפשר לבחון מקרב את חלקי הברזל שמרכיבים את המגדל, שכל אחד מהם עוצב במיוחד. על פי דף הנתונים שמצורף לתפריט המסעדה 12 אלף חלקים ושבעה מיליון ברגים בונים את המגדל.  
      להמשך קריאה
    • סירות הנהר

      הפעילות החביבה השנייה, מוכרת לא פחות, היא שיט בסירות מחופות הזכוכית בנהר הסן. הסירות, הנקראות "באטו מוש" (משמעות השם היא ספינות זבוב), מציעות כמה סוגי שיט ואפשר לבחור בין שיט רומנטי, עם ארוחת ערב או קוקטיילים לאור נרות, לשיט משפחתי, פחות רומנטי שמתאים במיוחד לילדים בכל הגילים. התענוג גדול במיוחד בשעת שקיעה או בערב, כאשר יורדת חשיכה. הסירות מצוידות בפנסים ובזרקורים חזקים, אותם מכוונים בכל פעם לעבר אתר מרשים אחר על הגדה.
      להמשך קריאה
    • כנסיית סאקרה קר

      האתר השלישי, שמעניק תחרות לא רעה לשניים הראשונים על תואר הבנאליות המתוקה, הוא אזור המונמארטר וכנסיית סאקרה קר. רבים מכנים את המקום "עוגת קרם ענקית". למרות זאת, הטיפוס במעלה הגבעה שיותר מ300- מדרגות מובילות אליה, הוא חוויה מרנינה. 
      להמשך קריאה
    • רובע סנט פול

      בין פלאס דה ווז', בקצה הדרומי של רובע המארה, לבין נהר הסיין משתרע אזור די קטן שנקרא "כפר סנט פול". יותר ממאה חנויות, כולן עוסקות בעיצוב, הוקמו בשנים האחרונות במתחם הלא גדול הזה. היתרון הגדול שלהן – כולן מחוברות בשבילים ובחצרות פנימיות. בכל שלב אפשר לצאת חזרה לרחוב סנט פול, או להמשיך לאורך המתחם כולו.    
       
       
       
       
         
      להמשך קריאה
    • מכון העולם הערבי

      הבניין המעניין והמיוחד הזה הוקם ב-1987 על ידי האדריכל ז'אן נובל, כאחד הפרויקטים הגדולים של הנשיא מיטראן. הייחוד של המבנה טמון בחלונות שלו. החלונות מכוסים במנגנון של מאות צמצמי מתכת ממוחשבים, שנפתחים ונסגרים על פי כמות האור החיצונית. בשעות בהן השמש בוהקת הצמצמים נסגרים וכמות קטנה יותר של אור חודרת לבניין. בימי סגריר מתחולל תהליך הפוך. כדאי לעלות במעלית (ללא תשלום) לקומה העליונה של מכון העולם הערבי. יש כאן מרפסת תצפית נהדרת על הנוף והסביבה. המסעדה בקומת הגג יקרה, אבל איש לא מגביל את השיטוט וההנאה ממרפסת התצפית.        
      להמשך קריאה
    • הגלריה הגדולה של האבולוציה

      זהו חלק מן המוזיאון להיסטוריה של הטבע. המוזיאון ניצב בגנים הבוטניים הגדולים של פריז, על הגדה השמאלית של הסיין, קצת מדרום למכון העולם הערבי (מטרו גאר ד'אוסטרליץ). התצוגות מסודרת סביב אולם ענק, שארבע קומות של מרפסות-גלריות עם מעקות מתכת מקיפות אותו. שלד ענק של לווייתן בגובה 26 מטרים מקבל את פני המבקרים. במרכז האולם הגדול ניצב עדר גדול של פוחלצים. יש כאן אוסף של יונקים שכולנו מכירים, פילים, זברות, דובים ואיילים. המיקום שלהם ואופן הצגתם במוזיאון מושך מאוד את העין. בחורף פתוח בכל יום מלבד שני ושלישי בין עשר לחמש. מחיר הכניסה למבוגר 6.5 יורו.     
      להמשך קריאה
    • הספרייה הלאומית

      ארבעת בנייני הספרייה הלאומית, על גדת הסיין, מדרום מזרח לגנים הבוטניים ענקיים, בוהקים, יוצרים מתחם גדול מאוד במיקום מצוין על גדת הנהר. בימים יפים אפשר ליהנות מן החלק מהרכזי של המתחם שם גדל מעין יער קטן שיוצר אי ירוק בלב הריבוע שיצרים ארבעת מבני הספרייה. הפרסומים טוענים שיש כאן יותר מעשרה מיליון ספרים. פתוח בכל יום מלבד שבת וראשון. הכניסה חופשית ואפשר לעיין בכל ספר שרוצים ללא תשלום. מול הספרייה נחנך ב-2007 גשר סימון דה בובאר שחוצה את נהר הסיין לפארק ברסי שחלק ממנו נקרא על שם יצחק רבין.
      להמשך קריאה
    • גנים ופארקים בפריז

      מבט חטוף במפת פריז מגלה שבכל אזור בעיר אפשר למצוא כמה גנים מעניינים, מפתיעים, שפורחים עכשיו בצבעים יפים. המתמידים יפקדו את הגנים באזורים השונים, או אפילו יערכו סיור מקיף ומעגלי של גנים בעיר, אבל גם מבקרים אחרים, בעלי נטיות בוטניות פחות עזות, יכולים לגלות צדדים חדשים של פריז אם יבקרו בגן הסמוך לאזור "שלהם". 
      הגנים שמופיעים כאן קצת פחות מוכרים ואינם נמצאים בלב ליבה של העיר. כל המקומות האלה מתאימים במיוחד למגיעים לפריז עם ילדים. ברוב הגנים יש פינה עם מתקני שעשועים ובחלקם יש אפילו אטרקציות מושכות יותר כבריכה בה משיטים סירות, קירות טיפוס, מגרשי משחקים ופינות חי.
       
      פארק דה בוט שומון
      הגן הגדול הזה הוא אחת ההפתעות הכי משמחות בעיר. הוא פרוע, ענק ומאוד לא צפוי. אף אחד אינו מצפה למצוא בלב העיר מדרונות מיוערים, מערות חבויות בסלע, גשר גבוה שנושא את השם "גשר ההתאבדות", מפלי מים שוצפים וצוק שמרפסת תצפית מתנוססת בראשו. כל אלה אמנם נראים כנוף פראי אלא שכולם מלאכותיים ונוצרו באמצע המאה ה-19, כאשר נפוליאון השלישי החליט להפוך את המחצבה המכוערת שפעלה במקום לגן פורח. המאמץ האדיר שבו היה כרוך הפרויקט השתלם. כיום יש כאן חמישה קילומטרים של שבילים מתפתלים וכמה מן התצפיות היפות בעיר. רוב המבקרים בפריז אינם טורחים לפקוד את רובע בלוויל בו שוכן הפארק, אבל המאמץ כדאי וההגעה במטרו קלה. 
      הכתובת: Rues Botzaris, Manin. הרובע ה-19 בצפון מזרח העיר. 
      מטרו: Buttes-Chaumont.
       
      הטיילת הנטועה
      עד 1969 נסעה כאן רכבת. עשרים שנה לאחר מכן החליטו להפוך את הויאדוקט המוגבה במזרח העיר, עליו הונחה המסילה, לפארק המוגבה הראשון בעולם. התוצאה מפתיעה, נעימה ובמקומות רבים משעשעת. לאורך ארבעה וחצי קילומטרים, מן האופרה (פלאס דה לה בסטי) לכיוון מזרח, כמעט עד יער ונסן, נמתחת טיילת נטועה, ירוקה ופורחת. התענוג הגדול כאן הוא מבט קצת שונה על העיר, מגובה כמה מטרים, ובסביבה שנעים ללכת בה. זה לא עוד גן שגרתי, אלא מסלול צר וארוך שאפשר לצעוד בו ללא הפרעה. לאורכו פזורים ספסלים רבים שצמחיית מטפסים מסוככת עליהם. גרמי מדרגות שמובילים למרומי הטיילת מטפסים בכל כמאה מטר.  
      מבנה הויאדוקט מנוצל כיום גם בחלקו התחתון. בין הקשתות נפתחו גלריות לאמנות, חנויות מעצבים וכמה בתי קפה. אלה העניקו לפרויקט שם נוסף: ויאדוקט האמנויות.
      הכתובת: אופרה בסטיל ברובע ה-12. 
      מטרו: Reuilly, Bastille.
       
      הגן האטלנטי
      זו דוגמא מעניינת לגנים החדשים בפריז. הגן נפתח ב-1994 ובנוי כולו על לוח בטון ענק שמסוכך על קווי הרכבת שמובילים לתחנת מונפרנס הסמוכה. קל לשכוח את העובדה שהגן ניצב על עמודים. יש במקום מזרקות, מדשאה גדולה, מגרשי טניס, ובחלק המזרחי של הגן גם גן שעשועים יפה, עם מוטיבים מן האוקיינוס האטלנטי. הצמחייה במקום מטופחת, כמעט בכל עונה פורחים כאן פרחים שונים, בצבעים ובגוונים שתוכננו בקפידה. 
      הכתובת: רובע 14, צמוד לתחנת מונפורנס, ליד בולוואר ווג'יראר. 
      מטרו: מונפרנס
       
      פארק ז'ורז' ברסאנס
      פעם פעלו כאן בתי המטבחיים של פריז. הם אמנם נסגרו לפני שלושים שנה, בתחילת שנות השבעים, אבל מעצבי הגן בחרו לעשות שימוש במרכיבים ובמאפיינים רבים שמזכירים את עברו המדמם של האתר. הפארק נפתח ב-1984 ונקרא על שמו של השנסונייר הנודע שהתגורר קרוב לכאן, ברחוב סנטו דומון 42.  
      נחל חוצה את הפארק, ויש בו בריכה ומזרקה. לצד הבריכה יש גבעה עם מרפסת תצפית. יש בפארק גן שעשועים לילדים וקיר טיפוס שבנוי גם הוא מאבני בית המטבחיים. 
      הכתובת: Rue des Morillons
      מטרו: Convention
       
      פארק אנדרה סיטרואן
      במערב העיר, צמוד לגדה השמאלית של הסיין, נמצא אחד הגנים החדשניים והמעניינים בפריז. גם הוא הוקם באתר תעשייתי. עד 1970 פעל כאן מפעל המכוניות סיטרואן. לאחר מכן הוקם כאן פארק בעל אופי מודרני במיוחד. בקצהו האחד ריבוע אבן עליו ניצבות שתי חממות זכוכית ענקיות. הפארק מחולק לגנים שונים – הגן הלבן, שבמרכזו פטיו ובו צמחים בהירים; הגן השחור שבנוי כמבוך סגור ובו צמחים כהים; הגן בתנועה, בו צמחיה שנעה עם הרוח. גנים אחרים בפארק הם גן המים וגן האבן. למרות העיצוב העתידני ילדים מתאהבים בפארק הזה בקלות. 
      הכתובת: רציף אנדרה סיטרואן, על גדת הסיין ברובע ה-15
      מטרו: Balard  
       
      פארק מונסו
      אין מקומות רבים בפריז בהם אפשר לחוש את האווירה של העיר הרומנטית שפרחה כאן במאה ה-19. פארק מונסו ברובע השמיני, בחלקה הצפוני של העיר משמר באופן פנטסטי את האווירה הפריזאית המעודנת והנינוחה. בפארק פזורים עשרות פסלים לבנים, יש בו אכסדרת קשתות אבן לצד בריכת מים גדולה, מזרקות, שבילים מוצלים ואפילו גשר קטן, מערה זעירה ומפל מים סמלי. כל אלה מושכים לכאן זוגות רבים שמקבלים השראה מן הרומנטיקה בת 150 השנים. שני מוזיאונים מעניינים - מוזיאון ניסים דה קמונדו ומוזיאון שרנוסי – גובלים בפארק.
      הכתובת: 58, boulevard de Courcelles
      מטרו: מונסו
      להמשך קריאה
    • הפסאג'ים של פריז

      הפסאז'ים או המעברים המקורים זוכים בימים אלה לתחייה ולפריחה גדולה בפריז. רובם נבנו לפני יותר ממאתיים שנה, באמצע המאה ה-19. הקמתם של המעברים באזורים היקרים ביותר בעיר אפשרה לבעלי המבנים להשכיר הרבה יותר חנויות, גם אם אלה לא פנו כלל לרחוב הראשי.
       
      בשנים האחרונות, לאחר שהוזנחו והדרדרו במשך זמן רב, נעשות פעולות נמרצות לשיקומם ולהשבת התפארת שליוותה אותם פעם. ה"גרנד סרף" הוא דוגמא מצוינת לשיפוץ כזה. המעבר נבנה ב-1825 ושמו הוענק לו בזכות אכסניה שניצבה באתר עוד בטרם בנייתו. בשיפוץ המקיף שנערך בו נוקו היטב שלוש הקומות שלו, בין רחוב סנט דניז לרחוב דסוב (Rue Dessoubs ). מסגרות המתכת של תקרת הזכוכית הוחלפו, חזיתות העץ היפות של החנויות לאורך הפסג' שוקמו וצוחצחו, והתוצאות לא איחרו לבוא. כיום מאכלסות את פסאז' דה גרנד סרף כמה גלריות מעניינות ובעיקר חנויות ייחודיות של בדים מן המזרח הרחוק, עבודות אמנות מאפריקה וכמה בוטיקים של בגדי מעצבים.
       
      הכתובת: 145 rue Saint-Denis או 8 rue Dussoubs. מטרו קו 4 תחנת אטיין מרסל. 
       
      גאלרי Vivienne
      גאלרי ויוויין נחשבת כיום לפסאז' המפואר ביותר, וזה שנשמר במצב הטוב ביותר מבין המעברים המקורים של פריז. הגלריה הוקמה בשנת 1826 בידי האדריכל דלאנוי. במובנים רבים שימשה ה"ויוויין" כאמא של מרכזי הקניות המקורים והקניונים של ימינו. יחד עם זאת ההבדל היום ברור לחלוטין – הגודל המוגבל, העיצוב המיוחד, העובדה שהמעבר מקשר בין כמה רחובות בקומת הקרקע, כל אלה מעניקים למטייל בגאלרי ויוויין את התחושה שהוא צועד בעיר ולא ש"נבלע" באחד הקניונים האינסופיים והשתלטנים.
       
      כמה עשרות חנויות פעלו כאן ברציפות מאז ההקמה וניצלו את המיקום המעולה של המעבר, בין הגרנד פאלה, לבורסה של העיר, כדי למשוך קהל קונים מהודר. הרצפה המרתקת היא המאפיין שמושך את רוב תשומת הלב מיד כאשר נכנסים לפסאז'. היא שמורה במצב מצוין, מקשרת בין חלקיו השונים של המעבר.
       
      34 חנויות פועלות כיום בגאלרי ויוויין. תריסר מהן הן חנויות של מעצבי אופנה ונעליים. מדובר בבוטיקים קטנים ואיכותיים שהמיקום בלב הגלריה מתאים להם. החנויות האחרות מעידות על האווירה במקום – שלוש מסעדות, שני בתי קפה, בית תה אחד, מלון קטן, שתי חנויות ספרים מצוינות, כמה גלריות לאמנות, ממסגר תמונות, חנות של צעצועים וקסמים מפתיעים, אופטיקאי ושני צורפים בחנויות תכשיטים. החנות המפרוסמת והוותיקה ביותר בגאלרי ויוויין היא חנות היינות Legrand שפועלת מאז 1880 ומציעה כיום גם בר יין, שנחשב מקום המפגש הכי יוקרתי בפסאז'.
       
      הכתובת: 4 rue des Petits Champs או 6 rue Vivienne. מטרו קו 3 תחנת הבורסה או קו 9 תחנת גרנד בולבאר.
       
      גאלרי Colbert
      במרחק שני בניינים מגאלרי ויוויין נמתח מעבר מקורה נוסף, שונה לחלוטין, שנושא את השם גאלרי קולבר. מעבר זה נבנה בדיוק באותה תקופה בה נבנה הפסג' הסמוך, אלא שכיום הוא משמש כחלק מסניף הספרייה הלאומית שעדיין פועל בחלק זה של העיר (רוב אגפיה של הספרייה הלאומית פועלים במבנה החדש על שם פרנסואה מיטראן, על הגדה השמאלית של הסיין ברובע ה-13). כדאי לפקוד את הפסאז' הזה בעיקר כדי להתרשם מן האדריכלות המרשימה שלו, מעט קודרת ורצינית, בייחוד לאחר הביקור ב"ויוויין" שוקקת החיים. תחת גג זכוכית עגול וגדול ניצב פסל ברונזה של שארל פרנסואה להבף, בו רואים את דמות אורידיצ'ה שהנחש הכיש אותה. כמה צעדים במעלה הפסאז' כדאי להיכנס למסעדה-בראסרי בסגנון הישן של פריז, שנושאת את שם המעבר ונקראת Grand Colbert. זה לא מקום זול לאכול בו, אבל העיצוב, השולחנות, המראות והמלצרים המעונבים נראים נפלא.
       
      הכתובת: 2 Rue Vivienne. מטרו קו 3 תחנת הבורסה או קו 9 תחנת גרנד בולבאר.
       
      פסאז' Jouffroy & Verdeau
      שני הפסאז'ים האלה הם למעשה מעבר מקורה אחד, שנחצה ברחוב סואן בשם rue de la Grange Bateliere. שניהם מספקים לחובבי הקניות חוויה מצוינת כיוון שהם מציעים שילוב של חנויות חדשות עם ישנות. בחנויות של ג'ופרוי וורדו אפשר למצוא מקלות הליכה לצד אוספי בולים מרשימים, ספרים עתיקים לצד בגדים זולים, בתי קפה מצוינים לצד מסעדות בראסרי לא יקרות, שמזינות בשעות הצהריים את תושבי ועובדי השכונה. יש בפסג' ג'ופרוי כמה חנויות צעצועים מצוינות וחנות מיוחדת שמתמחה בספרים על קולנוע ובכרזות מסרטים. השיפוץ שנעשה בסוף שנות השמונים בפסאז'ים האלה לא הושלם, או לא היה איכותי מספיק. במקומות רבים קל לראות שגילם מאתיים שנה, ובכל זאת דווקא השיטוט לאורכם מעניק חוויה פריזאית אמיתית יותר מרוב המקומות האחרים.
       
      פסאז' ג'ופרוי נבנה ב-1847 והתפרסם בזכות העובדה המרנינה שהיה הפסאז' המחומם הראשון בעיר. ביום חורף גשום וקר קל להבין מדוע די היה בכך כדי להעניק לו פופולריות עצומה. אורכו 140 מטר והאטרקציה הבולטת ביותר הסמוכה אליו היא מוזיאון השעווה Grevin.
       
      הכתובת: 10-12, boulevard Montmartre. מטרו רישלייה.
       
      פסאז' Des Panoramas
      זהו אחד המעברים המקורים הראשונים שנבנו בפריז והוא נפתח כבר בשנת 1799. אספני הבולים רואים בו מוקד מסחר חשוב, וכמה חנויות לאורכו עוסקות במסחר ער בתחום שנדמה היה שחלף מן העולם. כמה עסקים ותיקים מעניקים לו אווירה מסורתית ואיכותית. במספר 57 פועל כבר עשרות שנים בית התה של אמן השוקולד "מרקיז". לא רחוק ממנו פועל החרט האמן שטרן ובמספר 26 אפשר למצוא בחנות גדולה את אחד מאוספי הגלויות המרשימים בעיר. בקצה הפסאז' פועל תיאטרון ה"וורייטי" שהיה שנים רבות בבעלותו של השחקן ז'אן פול בלמונדו.
       
      הכתובת: 11-13 Bd. Monmartre. מטרו גרנד בולבאר.
       
      מדרחוב מונטוגרואיל
      המדרחוב מונטוגרואיל (Rue Montogrueil) ברובע השני נחשב היום בקרב תושבי מרכז העיר אחד המקומות הטובים ביותר לשוטט בהם, לשבת בקפה, לקנות כמה מטעמים קטנים ולפגוש חברים. אין כאן כמעט חנויות אופנה או מוצרים אחרים. רוב החנויות מוכרות פרחים, דגים, גבינות משובחות, עוגות מופלאות ומיני מתיקה משובחים. בקצה הדרומי שלו נמצאים מרכז פומפידו, הפורום לז-האל וכנסיית סנט אוסטאש. בקצה הצפוני מגיע המדרחוב לאזור הגרנד בולבארד, בו פזורים הפסג'ים הוותיקים. רבות מן החנויות הקטנות לאורך המדרחוב מתגאות במסורת עתיקה ובמוניטין מצוין אבל כדאי לציין בהן אחת שבולטת מעל כולם – המאפייה La Maison Stohrer (כתובת: rue Montorgueil 51) פועלת במקום מאז שפתחה את שעריה בשנת 1730. היא נחשבת די בקלות לאחת המאפיות והמעדניות הוותיקות ביותר בעיר והתור שמשתרך ליד הקופה מעיד שהאיכות לא השתנתה. אין שום טעם לנסות ולתאר כאן את טעמם של שלושה מן המאפים הקטנים שנקנו בדלפק של ה"שטוהר". דרוש משורר כדי להשלים את המשימה הזו.
      להמשך קריאה

מלאו פרטים ונחזור אליכם


הרשמה לניוזלטר

-->