איסטריה


    • אופטיה

      עיר הנופש אופטיה, בפינה הצפון מזרחית של חצי האי, נחשבה בתחילת המאה העשרים לפנינת התיירות של החבל. היום אופטיה היא עיר תיירותית מאוד, עם הרבה מאוד בתי מלון, עצי דקל, מסעדות ובתי קזינו, שעושה מאמץ להחזיר עטרה ליושנה. במובנים רבים אופאטייה עם עצי הדקל, הבתים הצבועים בצבעי פסטל רכים, הטיילת על החוף והקהל המבוגר היא המקבילה האירופית של מיאמי ביץ'.

      כביש מספר 21 מקיף את כל איסטריה. המרחק מאופאטייה לעיר פולה בקצה הדרומי של חצי האי כמאה קילומטרים בלבד. חציה הראשון של הדרך צמוד לחוף ים ובקטע שמדרום לעיר לאבין חוצה הכביש לתוך היבשת. את רוב זמן הביקור באיסטריה כדאי להקדיש לקטע הדרך לאורך החוף המערבי, שעולה מפולה צפונה לכיוון רוביני, פורץ' וערי החוף שמעבר לגבול הסלובני, פיראן ואיזולה.
      להמשך קריאה
    • העיר פולה

      פולה היא העיר הגדולה באיסטריה ובה פועל כיום הנמל המסחרי הסואן ביותר בחלק זה של הים האדריאטי. האתר המעניין ביותר בפולה הוא האמפיתיאטרון הענק שנבנה בתקופה הרומית, בסוף המאה הראשונה לספירה, כמעט לפני אלפיים שנה. המיקום של האמפיתיאטרון בולט ומפתיע מאוד, קרוב לכניסה לעיר, ולא רחוק מן הנמל. כיוון שהוא בנוי על גבעה קל מאוד לראות את קשתות האבן הגדולות שלו כמעט מכל פינה בעיר. זהו האמפיתיאטרון השישי בגודלו בעולם, נשמר במצב מצוין, ויכול להכיל 22 אלף צופים. איש אינו יודע לענות בביטחון על השאלה מדוע בנו דווקא בפולה, עיר שבמאה הראשונה התגוררו בה רק כחמשת אלפים תושבים, מבנה ואתר בילוי כה גדול. כיום נכנסת פולה בזכות האמפיתיאטרון לרשימת אתרי השימור העולמי של אונסק"ו, ואלפי תיירים נוהרים לכאן כדי לראותו (שעות הביקור מתשע עד חמש). כמו במבנים דומים רבים, המראה המרשים ביותר הוא דווקא מבחוץ. עוד לפני שנכנסים כדאי להקיף את האמפיתיאטרון ולהציץ פנימה.

      הסופר האירי ג'ימס ג'ויס התגורר בפולה ב-1904 במשך כחצי שנה. ג'ויס ברח באותה שנה עם חברתו ואשתו לעתיד נורה בארנקל. הוא חיפש עבודה כמורה לאנגלית ונשלח לפולה כדי ללמד קצינים בצבא אוסטרו הונגרי. למרות הנסיבות נהנה כאן הזוג הצעיר ממקום מגורים משותף ראשון, אבל למרות שכתב שהוא מחבב את העיר העדיף ג'ויס לעבור בהזדמנות הראשונה לטרייאסט האיטלקית, הגדולה והתרבותית יותר. גם היום מציינים כמה מקומות בעיר את הזיכרון שהותיר בה הספר הנודע – אפשר עדיין לבקר בבית הספר לשפות בו לימד, לשבת בבית הקפה בו נהג לשתות מדי יום או להיכנס לקפה "יוליסס", בבניין בו פעל בית הספר.
      להמשך קריאה
    • רוביני

      כאשר נוסעים לאורך החוף המערבי של איסטריה כדאי להתעכב ולהקדיש את מירב הזמן לעיירה רוביני. זהו הנמל הונציאני השמור ביותר באזור ובעיקר יש בו תחושה של מקום שלא התמסחר עדיין יתר על המידה. רוביני היא עיירת דייגים שאמנים רבים בחרו בה בשנות החמישים כמקום מושבם. הצירוף הזה מורגש היטב במהלך הביקור. יש בה שוק פעיל, סירות דייגים, ציוד דיג לצד הרבה גלריות לאמנות, אמנים שמוכרים עבודות ברחוב וציורים שתלויים בכל פינה. בזכות הפעילות של האמנים זכתה רוביני לכינוי "מונמארטר של איסטריה".

      היתרון הגדול של רוביני טמון בכך שכל הפיתוח והבנייה של השנים האחרונות נעשו הרחק מן המרכז ההיסטורי של העיירה. בתי המלון החדשים בנויים על חופו של מפרץ אחר, צפוני יותר ולמעשה נחבאים לחלוטין מעינו של המבקר ברוביני. הנמל המקומי הוא עדיין תערובת נעימה של סירות דייג עם יאכטות של תיירים. לאורך הרציפים והחוף פרוסים זה לצד זה שולחנות של בתי קפה ורשתות דיג ירקרקות. הכיכרות המרוצפות, עם מזרקות מים שפועלות במרכזן והבניינים הוונציאנים המרווחים מעניקים כאן את האישור לכך שוונציה אכן נמצאת בדיוק מעברו השני של הים האדריאטי, מרחק שעתיים וחצי שיט בלבד.

      מרכז העיירה היה פעם אי ורק באמצע המאה ה-18 הונחה הסוללה שמחברת אותו כיום אל היבשה. הביקור ברוביני פשוט מאוד: כל הדרכים שחוצות את העיר העתיקה מובילות אל הרחוב העולה לראש הגבעה הנישאת מעל העיירה, עליה ניצבת כנסיית סנט אופמיה. אפשר לצפות מכאן בתנועת הסירות שנכנסות אל הנמל, בבתי העיר, בחופי הרחצה הסמוכים ובמרחבי הים. ברחבת דשא גדולה, קצת מתחת למפלס הכנסייה, פועל בית קפה נעים שמתאים מאוד לצפייה בנוף. מי שמחפש בדידות גדולה יותר יכול לשוט מן הנמל של רוביני לאחד משני האיים שסמוכים לעיירה: סווטה קתרינה, הקרוב מבין השניים וקרווני אוטוק (האי האדום) בפתח המפרץ של רוביני. שניהם אמנם אינם לגמרי נטושים, בכל אחד מהם פועל מלון קטן, אבל השילוב המוצלח של חופים ארוכים ומוצלים, שעצי אורן מגיעים בהם עד החוף ומים צלולים מאוד משפרים את הביקור באיסטריה בכמה דרגות.

      בהמשך הדרך מרוביני צפונה, לאחר שמקיפים את תעלת לימסקי, שנראית כפיורד כחול, כדאי לנטוש את כביש 21 ולעבור לכביש 301 הקטן יותר, הנצמד אל חוף הים ופוקד את העיירות פורץ', נוביגראד ואומאג. מכאן כבר קצרה מאוד הדרך אל הגבול הסלובני, שאורכו רק 60 קילומטרים ואל הגבול האיטלקי, שנראה מאיסטריה קרוב במיוחד.
      להמשך קריאה

השאירו פרטים ונחזור אליכם


הרשמה לניוזלטר

-->