בולגריה


    • טיול בהרי רודופי

      האוטוסטרדה המרכזית של בולגריה נמתחת ממערב למזרח ומחברת את סופיה עם פלובדיב – כ-150 קילומטרים. סיור בהרי רילה ורודופי הוא למעשה מסע בכבישים קטנים, ולעיתים בדרכי עפר מדרום לאוטוסטרדה הזו במעין פרסה. חלק מן המסלול עובר לאורכו ומשני צדדיו של הנהר מסטה (Mesta), שמקורותיו בהרי רילה והוא זורם דרומה וחוצה את הגבול ליוון.
      חצי שעה לאחר שיוצאים מסופיה לכיוון הרי רודופי כדאי לרדת מן האוטוסטרדה דרומה ולהמשיך בכביש מספר 8 לקוסטנטץ ומשם בכביש 84 לוולינגראד. עכשיו אנחנו כבר בלב רכס ההרים המיוער, שהפסגות הגבוהות שלו, המושלגות בחורף, מגיעות לגובה של יותר מ-2500 מטר. מכאן ממשיכים לאורך נהר המסטה דרומה, עד לעיירה גוטסה דלצ'ב (Gotse Delchev), שמרוחקת רק 30 קילומטרים מן הגבול היווני. 
      באזור זה פזורים כפרים קטנים ומבודדים מאוד, שהמחשבה על כך שהם שוכנים בלב אירופה בתחילת המאה העשרים ואחת נשמעת מופרכת לחלוטין. חלק מן הבידוד הזה נובע מן העובדה שבמהלך חמישים שנות השלטון הקומוניסטי נמתחה מצפון לגבול עם יוון רצועה ברוחב שלושים קילומטרים אליה לא הורשו להיכנס גם אזרחי בולגריה שאינם מתגוררים באזור וודאי שלא תיירים. בכפר הקטן קובצ'ביצה (Kovachevitsa), למשל, לא חלו שינויים מפליגים מאז המאה ה-14 כאשר בנו אותו אומנים שנמלטו מן המצוקות והמחלות של הערים הגדולות. שני חמורים, אחד מהם רתום לעגלה עם חישורי עץ וכמה תרנגולות הם עומס התנועה העיקרי במרכז הכפר. חצי מיליון צעירים, רובם אינטלקטואלים, עזבו את בולגריה מיד לאחר פתיחת הגבולות בתחילת שנות התשעים. זו חלק מהסיבה לכך שבכפרים האלה לא רואים כמעט צעירים. גם אלה שנותרו מעדיפים את העיר הגדולה. 
      מקובצ'ביצה ממשיך מסלול הנסיעה מזרחה לאגם המלאכותי של דוספאט (Dospat), שנוצר על נהר הנושא את אותו שם בזכות סכר גדול שנבנה כדי לייצר חשמל וכעשרים קילומטרים מזרחה משם כדאי לפנות בכביש צר דרומה כדי להתבונן במעוק טריגראד (Trigrad Gorge). זהו קיר סלע אנכי בגובה 350 מטרים שמתנשא מעל עמק הנהר הקטן שזורם אי שם למטה. ממרומי המעוק אפשר לרדת בשביל או בכביש אל מערה סמוכה ששמה "גרון השטן" (Dyavolskoto). מאתיים מערות התגלו עד כה באזור העיירה יאגודינה (Yagodina). אורך הארוכה ביותר עשרה קילומטרים. עומקה האנכי של העמוקה ביותר 300 מטרים. בשבע מן המערות יש שרידים ניאוליתיים בני 4000 שנים. לרבות מהן נקשרו מיתוסים מקומיים ולזו שמכונה "גרון השטן" מייחסים, בין היתר, את מסעו של אורפיאוס האגדי. על פי המיתוס בדיוק מכאן ירד אורפיאוס אל השאול כדי לחפש את אאורידיקה אהובתו. בלב המערה ניתך מפל מים ענק ויפה, שגובהו 42 מטרים.
       
      כשעה נסיעה לכיוון צפון מזרח מובילה אל הכפר שירוקה לאקה (Shiroka Laka). פעם גרו כאן יותר מאלפיים תושבים. כיום נותרו רק 700 ועיקר פרסומו של המקום נובע מכך שכאן פועל בית הספר הבולגרי הלאומי לריקודי עם ומוזיקת פולקלור. 300 תלמידי בית הספר משמרים את המסורת הלאומית ואת רוח החיים של הכפר ההררי. תלמידים מכל המדינה מגיעים לכאן לשנת לימודים אחת או יותר והופכים את המקום הקטן למפורסם בכל בולגריה.
      להמשך קריאה
    • פלובדיב

      פלובדיב, העיר שכרוכה בהיסטוריה הבולגרית ומסמלת אותה יותר מכל מקום אחר, שוכנת שבעים קילומטרים צפונה מכאן, על כביש 86. לפני שמגיעים לפלובדיב, כשלושים קילומטרים מדרום לעיר, כדאי מאוד לבקר במנזר באצ'קובו. המנזר הוקם כבר במאה ה-11 אבל המבנה והחצר המרשימים בהם מבקרים היום נבנו במאה ה-17. חובבי ציורי קיר עתיקים ושלוות מנזרים, מנותקת לחלוטין מן הסביבה בה שוכן המנזר, ייהנו כאן מאוד.
      פלובדיב היא העיר השנייה בגודלה בבולגריה ומתגוררים בה 350 אלף תושבים. העיר העתיקה של פלובדיב מתפארת בעבר שנמתח על פני כמה אלפי שנים. ההיסטוריונים של העיר טוענים אפילו שהיא קשישה כטרויה ועתיקה הרבה יותר מרומא. המיקום על גדת נהר מריצה, בצומת דרכים חשוב, הפך אותה לכיבוש הכרחי במאבקים האירופיים. היוונים כבשו את המקום כבר במאה החמישית לפני הספירה, אחריהם באו הרומאים, שכהרגלם הותירו את העקבות המרשימים ביותר. השריד הבולט לכך הוא התיאטרון הרומי שנבנה בידי הקיסר מרקוס אורליוס. התיאטרון העתיק של פלובדיב הוא מבנה קטן על צלע ההר ומכיל לא יותר מאלפיים צופים. התיאטרון שוכן על גבעה ממנה רואים את כל העיר. נוף זה משמש כתפאורה מרשימה מאוד למופעים שנערכים במקום בכל קיץ. בעקבות הרומאים הגיעו הביזנטים ומאוחר יותר השלטון העות'מני, שנשאר כאן 500 שנים והותיר מסגדים ושרידים אחרים. 
      רובו של רובע העתיק של פלובדיב נבנה במאה ה-19. יש כאן כ-150 בתים יפהפיים בסגנון הבארוק, עמוסי עיטורים, ששופצו ושומרו בשנים האחרונות וצבועים עכשיו בצבעים חדשים וזוהרים. כמה מהם משמשים עכשיו כמוזיאונים שאפשר לסייר בהם. שתי הדוגמאות היפות ביותר בעיר הן בית קוימוג'לו, שמשמש כמוזיאון האתנוגרפי ובית גיאורגיאדי, שמשמש כמוזיאון המאבק הלאומי. בשני המקרים הארכיטקטורה והעיטורים על הבניין מרתקים פי כמה ממוצגי המוזיאון. הגינות של שני הבתים נפלאות. שעתיים נסיעה על האוטוסטרדה מובילות חזרה לסופיה ואל תקופה אחרת, מודרנית פי כמה.
       
      להמשך קריאה

מלאו פרטים ונחזור אליכם


הרשמה לניוזלטר

-->