ניוקאסל


    • גשר המילניום

      גשר המילניום הוא הראשון מבין שלושה מרכיבים במהפכה של ניוקאסל. הגשר, המיועד להולכי רגל ורוכבי אופניים, נחנך במאי 2002 ועלה 22 מיליון לירות שטרלינג. זהו הגשר הראשון שנבנה מעל הטיין במאה השנים האחרונות. החשיבות שלו נובעת בעיקר מן העובדה שבזמן הקצר מאז נחנך הפך לסמל, לצורה מוכרת, המזוהה עם מקום. משהו כמו המגדל הנטוי לפיזה או האייפל לפריז. סמל כזה הוא חלומן של ערים רבות והגשר החדש, שמקשר בין הגדה הצפונית, בה נמצא מרכז ניוקאסל, לגדה הדרומית, זו של גייטסהד, עשוי לספק את הזיהוי הנחשק בין מבנה מרשים לעיר. הגשר, שאורכו 126 מטרים, נראה כעין אנושית, ענקית ולבנה. חלקו התחתון, עליו צועדים ונוסעים הולכי הרגל ורוכבי האופניים, הוא קשת מאוזנת, בעוד שחלקו העליון, קשת אנכית המחוזקת בעזרת כבלי פלדה, מעניק לו את היציבות. הדימוי המיידי הוא לשני עפעפיים, שכבלי הפלדה הם מעין ריסים, המגינים עליהם. כדי לאפשר מעבר ספינות על הנהר מצויד הגשר במנגנון פתיחה מכאני מתוחכם, במשך ארבע דקות מתרומם כל המפלס התחתון, העין "נעצמת" לרגע, והמעבר על הטיין נפתח. העירייה מפרסמת בכמה מקומות בעיר ובאתר האינטרנט של הגשר את לוח הזמנים בהם אפשר לצפות בפתיחה ובסגירה (בערך שלוש פעמים בשבוע, לפי תנועת הספנות).
      להמשך קריאה
    • הבאלטיק

      שני המרכיבים האחרים בהפיכתה של ניוקאסל למרכז תיירות מעידים על אותה רוח חדשנית ורצון עז להפתיע, לברוח בכל מחיר מן השעמום העירוני. הראשון הוא ה"באלטיק", מרכז אמנות חדשני הניצב בדיוק מול גשר המילניום. ה"באלטיק" נושא את שמה של טחנת הקמח הענקית שניצבת כבר שבעים שנה על גדת הטיין. לפני כשלושים שנה הפסיק המבנה לתפקד כמקום אחסון לגרעיני חיטה וקמח ומאז חיפשו לו שימוש חדש. המרכז מגדיר עצמו כ"מקום לייצור, תצוגה, והתנסות באמנות עכשווית". ה"באלטיק" מתגאה בכך שאין לו אוסף אמנות קבוע. יש בו חמש גלריות ענקיות, בשטח כולל של יותר מאלפיים מטרים רבועים. כל השטח הזה מנוצל בידי קבוצת האוצרים של המרכז כדי להזמין ולהציג עבודות שלא זוכות לחשיפה במקומות אחרים. המטרה המוצהרת היא "ליצור חלל ציבורי מסוג חדש לאמנות" והכינוי האהוב על אנשי ה"באלטיק" הוא "ארט פקטורי". רבע מיליון מבקרים בחודשיים הראשונים לפעילותו וממוצע של 4000 מבקרים בכל יום שבת, מעודד מאוד את הנהלת המקום.
      המבנה עצמו עבר שינויים מפליגים מאז שימש כטחנת קמח. המראה החיצוני הגבוה והמגושם אמנם נשמר, אבל נוסף לו מבנה נמוך המכיל את החנויות, המסעדה ומרכז המבקרים. בכל חמש הקומות של המבנה המרכזי, בו מוצגות התערוכות בולט מאוד השימוש בטכנולוגיה חדשנית. בכל קומה יש כמה תחנות עם מחשבים, על מסכיהם יכולים המבקרים לצבור עוד מידע או להתנסות בחוויות נוספות לאלה שמספקת להם התערוכה שראו זה עתה.
       
      האדריכל דומיניק וויליאמס, שזכה בתחרות לעיצוב המבנה, היה רק בן 26 כאשר החל בעבודה. רוב התקציב מגיע ממפעל הפיס האנגלי, וכיום הוא עומד על 46 מיליון לירות שטרלינג לחמש השנים הראשונות. הכניסה למבקרים חינם לכל התערוכות. משך כל תערוכה בין שמונה לשנים עשר שבועות והתחלופה הקבועה, לצד העובדה שאין במקום תצוגה קבועה, מאפשרת לראות בכל ביקור כמות גדולה של יצירות חדשות. החלוקה הפנימית של המבנה משתנה לפי התערוכות המוצגות בו. הנטייה לאמנים מצפון אירופה אינה מקרית וגם במובן זה רואים עצמם מנהלי ה"באלטיק" כנושאי בשורה ואידיאולוגיה. יש להם מטרה מוצהרת להפוך את המרכז שלהם בצפון אנגליה לתשובה להגמוניה הלונדונית - הדרומית. במסגרת זו וכחלק מן התפיסה שניוקאסל היא מייצגת של צפון אירופה, הם מטפחים אמנים סקנדינבים רבים. חלק מן התערוכות המוצגות עכשיו נוצרו במרכז עצמו, בעזרת מלגות שמעניק המקום לאמנים הרוצים לבוא ולעבוד בתחומו. כך יכול הקהל לעקוב אחר תהליך יצירתן של העבודות ולא להסתפק במוצר המוגמר.
       
      בקומה העליונה של ה"באלטיק" פועלת מסעדה, אבל גם למי שאינו רוצה לאכול כדאי מאוד לעלות אל מרפסת התצפית הפתוחה כאן. מנקודה זו נשקף המראה המרשים ביותר של העיר, הנהר, הגשר החדש וכמה מן הפרויקטים הנוספים ההולכים ונבנים לאורך הטיין.
      להמשך קריאה
    • מרכז המוזיקה "סייג'"

      המבנה הבולט שנשקף ממרפסת התצפית של ה"באלטיק", הנחשב היום למרכיב השלישי והמשמעותי מאוד בהתפתחות של ניוקאסל, הוא מרכז המוזיקה "סייג'" (SAGE). זהו פרויקט נוסף של האדריכל הבריטי נורמן פוסטר (גשר המילניום בלונדון, תקרת המוזיאון הבריטי ובניין העירייה החדש של לונדון). המקום משמש מרכז להופעות חיות של מוזיקה מכל הסוגים והגוונים, לצד אקדמיה למוזיקה, מרכז מידע גדול למוזיקה, ומקום בו מתגוררים ועובדים מוזיקאים במשך כל השנה.
      להמשך קריאה
    • אזור תחנת הרכבת הישנה

      רוב בתי המלון ומרכזי הבילוי של העיר עדיין מרוכזים סביב תחנת הרכבת הישנה. כאן, בבניינים שנבנו במאה ה-19, כאשר כריית פחם היתה עסק מכובד ומשתלם, עדיין פועלים ומשגשגים הפאבים הישנים, המסורתיים, מחופי העץ והוילונות הכבדים.
      להמשך קריאה

מלאו פרטים ונחזור אליכם


הרשמה לניוזלטר

-->