מקסיקו


    • חצי האי יוקאטאן

      צ'יצן איצה הוא האתר המפורסם ביותר של תרבות המאיה, אבל בחצי האי יוקאטאן פזורים עשרות אתרי מאיה, חלקם מבודדים, בהם קל לזכות בחוויית ביקור שונה לחלוטין. 
      נקודת המוצא הטבעית ביותר היא העיר קאנקון (Cancun), בקצה הצפון מזרחי של חצי האי יוקאטאן. טיסה ממקסיקו סיטי לקאנקון נמשכת כשעתיים. המסלול המעגלי שמוצע כאן מתרכז בחלק הצפוני והנוח יותר להגעה של יוקאטאן. אפשר להשלים את המסלול הזה בארבעה ימים דחוסים או בשבוע נינוח. המסתפקים במסלול זה מוותרים על ביקור בשני אתרי מאיה חשובים: פאלנקה (Palenque) בחבל צ'יאפאס וקאלאקמול (Calakmul) בקצה הדרומי של חבל קאמפצ'ה, שהנסיעה אליהם ממושכת הרבה יותר. אתרי מאיה רבים נוספים אפשר לראות גם במדינות השכנות גואטמלה, בליז והונדורס. 
      להמשך קריאה
    • צ'יצ'ן איצה

      כביש אגרה (180D), שחוצה יער אינסופי הוא הדרך המהירה ביותר מקאנקון במזרח למרידה במערב יוקאטאן. הנסיעה לאורך הכביש אמנם מהירה אבל יש בה משהו מטעה. לנוסע נדמה שאין כלל תושבים באזור זה, כיוון שהדרך אינה חולפת על פני ערים או כפרים. את הקטע הראשון, כשעה וחצי נסיעה מערבה מקאנקון, כדאי לנסוע בכביש המהיר. לאחר מכן, באזור העיר ויאדוליד, כדאי לרדת לרשת הכבישים המקומית, האיטית יותר אבל מעניינת פי כמה. 
      העיירה הקרובה ביותר לצ'יצ'ן איצה נקראת פיסטה (Piste) ובה אפשר למצוא בקלות מקום לינה. בעיירה פועלים כיום חמישה בתי מלון בכל הדרגות. אפשרות סבירה היא "מלון צ'יצ'ן איצה", ברחובה הראשי של העיירה (Calle 15a Num. 45) בדרגת שלושה כוכבים. המלון מציע חדר זוגי במחיר 600 פזו (כ-60 דולר) ללילה.
      כיוון שצ'יצ'ן איצה הוא האתר הפופולרי ביותר כדאי לתכנן את הביקור בו לשעת בוקר מוקדמת (האתר נפתח בשמונה) או בשעת אחר צהריים (הסגירה בדרך כלל בארבע). השעות הדחוסות ביותר הן בין אחת עשרה לשתיים. מחיר הכניסה 98 פזו לאדם (כעשרה דולר).
       
      ביקור במתחם כולו נמשך כארבע שעות. העצים הרבים שצומחים באתר מאפשרים לנוח ולהתבונן במבנים בשלווה. הגודל העצום של המתחם מאפשר למצוא בו פינות ואזורים שלווים גם בשעות בהן הצפיפות גוברת. 
      במרחק נסיעה קצר מצ'יצן איצה לכיוון ויאדוליד כדאי לבקר גם בסנוטה איק-קיל (Ik-Kil), מעיין תת קרקעי גדול, שמדרגות אבן מוליכות בו אל המים. מעל המעיין פתח עגול דרכו חודר אור השמש. מבקרים רבים שוחים כאן במים הקרים של הבריכה הטבעית.
      להמשך קריאה
    • אושמאל

      המשך הנסיעה מערבה לאורך כביש 180 מוביל לכיוון מרידה וקצת לפני הכניסה לעיר פונים דרומה (שמאלה) לכביש 261 שמוליך לאושמאל (Uxmal), עשרה קילומטר מדרום למרידה. זהו אחד מאתרי המאיה היפים ביותר ביוקאטאן. האתר נבנה בין המאה השמינית לאחת עשרה ובני המאיה התגוררו ופעלו בו עד אמצע המאה ה-16. בלב האתר כמה פירמידות שגובהן כארבעים מטר. לצידן מקדשים, אתרי פולחן ומבנים גדולים. רוב המבנים באושמאל השתמרו במצב מצוין. במהלך ביקור נדמה שהתושבים עזבו רק לפני זמן קצר והותירו את המקום בדיוק כפי שהיה כאשר התגוררו בו. 
      אושמאל, המרוחקת מקאנקון, נמצאת מחוץ למסלול הסיורים השגרתי ביוקאטאן. בכך טמון חלק מן האווירה הנעימה במקום, בייחוד בשעת אחר צהריים מאוחרת. המבקרים יכולים לטפס על חלק גדול מן המבנים באתר, והתצפית הגבוהה מעניקה הבנה טובה יותר של גודל המקום, התכנון המדויק וההרמוני שלו ובעיקר של העובדה שהוא אי מבודד, שמזדקר בלב יער עצום. האתר פתוח בין שמונה בבוקר לחמש אחר הצהריים.
      להמשך קריאה
    • דרך פוק

      אושמאל היא בירתו המרכזית של אזור הפוק (Puuc). פוק בלשון המאיה פירושו גבעה או רכס נמוך. תושבי אזור זה פעלו בערך בשנת 800 לספירה בכמה אתרים. אומשאל הוא המרכזי ביניהם. לאחר הביקור בו כדאי להמשיך ולנסוע לאורכו של כביש צר וצדדי שנקרא במפות ובשלטים "דרך פוק" (Ruta Puuc). הדרך מובילה לארבעה אתרים קטנים, מעט שכוחי אל, שהביקור בהם מספק חוויה שונה, מבודדת הרבה יותר, שמתאימה פי כמה לפנטזיות בסגנון אינדיאנה ג'ונס על ביקור במקומות מסתוריים וכמעט נטושים. האתרים הם קאבה (Kabah), לאבנה (Labna), סאלפאק (Xalpak) וסאהיל (Sayil). בחלקם הכניסה חינם ובאחרים במחיר נמוך מאוד. לכל אחד מהם מגיעים במשך היום רק מבקרים ספורים, והמבנים עומדים נטושים, דוממים ומזמינים. בכל מקום כזה אפשר לספוג מתרבות המאיה הרבה יותר מאשר בצ'יצ'ן איצה. 
      המשך כביש 261 דרומה מוביל לאתר גדול נוסף בקצה אזור הפוק בשם אדזנה (Edzna). המרחק 150 קילומטר מאושמאל (כשמונים קילומטר ממזרח לעיר קאמפצ'ה).
      ליד הכניסה לאתר אושמאל יש כמה בתי מלון. אפשרות נוספת היא לנסוע לאורך דרך הפוק עד העיירה אוקסקוטזקאב (Oxkutzcab), בה פועלים שני בתי מלון קטנים, זולים ובסיסיים. אחד מהם נושא את השם "מלון פוק".
      להמשך קריאה
    • טולום

      כדי לעבור לחלקו המזרחי של חצי האי יוקאטאן חוזרים צפונה בכביש 261 עד העיירה מונה (Muna) ובה פונים בכביש 184 לכיוון דרום מזרח. קטע זה כרוך בנסיעה ארוכה, שנמתחת על פני כ-250 קילומטר עד חוף הים הקריבי. בעיר פליפה קורילו פוארטו פונים צפונה בכביש 307 ונוסעים עד לעיר טולום. על חוף הים ניצב אחד מאתרי המאיה המפורסמים, הפופולריים והיפים ביותר. טולום (Tulum) נמצאת רק כ-140 קילומטר מדרום לקאנקון ומבקרים רבים פוקדים אותה בסיורי יום. הייחוד של האתר טמון בעובדה שהוא שוכן על צוק הצופה אל הים. המקום שימש במאה ה-13 כנמל מסחר חשוב והשתמר היטב. 
      נסיעה קצרה צפונה (כשעה וחצי) מובילה בחזרה לקאנקון ואל סיומו של המסלול המעגלי.
      להמשך קריאה
    • מקסיקו סיטי

      עוד לפני ההגעה לעיר בולטת עובדה אחת – לבירת מקסיקו אין מוניטין טוב במיוחד. זיהום האוויר, הגובה הרב בו שוכנת העיר (2,240 מטר) והפשיעה זכו בעבר לסיקור נרחב והרתיעו לא מעט מבקרים. לגבי ההתמודדות עם הגובה אין כמובן מה לעשות, אם כי רבים לא חשים בו כלל. עם זיהום האוויר מתמודדת העיריה בעיקר בעזרת פיתוח של הרכבת התחתית בעיר. המטרו העירוני מפעיל היום 12 קווים והוא מהיר, מרושת היטב, תחנותיו מוארות ונקיות והוא בעיקר זול באופן מעורר השתאות – שני פסו בלבד (כשבעים אגורות) מובילים את הנוסע לכל פינה בעיר.
       
      כל ביקור במרכז ההיסטורי של מקסיקו סיטי מתחיל בכיכר הענקית – הסוקאלו (Zocalo) – או בשמה הרשמי – פלאסה דה לה קונסטיטוסיון. זו אחת הכיכרות העירוניות הגדולות בעולם. המרחב המרוצף מוקף בבניינים מרשימים – מצידה האחד של הכיכר ניצבת הקתדרלה, הכנסייה הגדולה ביותר באמריקה הלטינית. לאורך הצלע המזרחית של הכיכר מתנשא הפלאסיו נאסיונל – מרכז השלטון של מקסיקו, ולצידו בניין משרדי העירייה. כדי לזכות בתצפית היפה ביותר של כיכר הסוקאלו כדאי לעלות אל קומת הגג של אחד משני בתי המלון שצופים עליה – המג'סטיק (Majestic) בפינת רחוב פרנסיסקו מאדרו, או ה"הולידיי אין סוקאלו" בפינת רחוב 5 במאי. בשני בתי המלון פועלת מסעדה וקפה במרפסת הצופה אל הכיכר והמחזה פשוט מרהיב, בייחוד בשעות הערב המוקדמות, כאשר נאסף בכיכר קהל גדול והתנועה שמקיפה אותה סואנת.
       
      רוב המבקרים שפוקדים את הפלאסיו נאסיונאל, מצידה המזרחי של הסוקאלו, מגיעים כדי לראות את ציורי הקיר הענקיים של האמן המפורסם ביותר במקסיקו – דייגו ריוורה. הכניסה לארמון חינם וחוויית הצפייה בציורי הקיר במרפסת הקומה השנייה מעניקה מפגש ראשוני ומרשים מאוד את עברה של מקסיקו – לפני ואחרי הגעת הספרדים. גם אם לא אוהבים את סגנונו של ריוורה, גודלו העצום של הפרויקט, הצבעוניות של הציורים והפרטים ההיסטוריים הרבים שהם מספקים על המדינה מרשימים מאוד. 
      כדאי להמשיך את הביקור בפלאסיו נאסיונאל גם לאחר שמסיימים את הצפייה בציוריו של ריוורה. למבנה הגדול יש כמה חצרות פנימיות יפות ושלווות וגן בוטני נעים שאפשר לנוח בו ולאסוף כוח להמשך המסע. הארמון פתוח בכל יום מעשר עד ארבע וחצי.
       
      במרחק הליכה קצר צפונה מן הפלאסיו נאסיונאל, לאחר שחוצים את רחוב מונדה (Moneda), ניצבת אחת ההפתעות הגדולות של האזור – טמפלו מאיור (המקדש הגדול). לא קשה להבין עד כמה עצומה היתה ההפתעה כאשר כמה פועלים של חברת החשמל העירונית נתקלו בשנת 1978, במהלך חפירה שגרתית, באבן ענקית שמשקלה שמונה טון. גילוי זה הוביל לחשיפת אתר עתיקות בעל חשיבות עצומה בלב העיר הסואנת. המקום שימש כמרכז הבירה האצטקית טנוצ'טיטלאן, שניצבה כאן לפני יותר מחמש מאות שנה. משיטוט באתר קשה אמנם להבין כיום את העוצמה של התרבות האצטקית, אבל המוזיאון שנפתח במקום ב-1987, בתום תשע שנות חפירה, מספק תשובה מלאה לכך בעזרת האוסף הגדול בעולם של חפצי אמנות ופולחן אצטקי. הפריט הבולט ביותר, שזוכה גם לתצוגה יפה במיוחד, הוא פסל אבן עגול וגדול שמוקדש לאלת הירח.
       
      לאחר סיום הביקור בטמפלו מאיור כדאי להתחיל לצעוד מערבה ברחוב טאקובה (Tacuba). עיקר העניין מרוכז בקצהו המערבי של רחוב זה. כאן שוכן ארמון הדואר המרכזי (Palacio de Correos) שנבנה ב-1908. בבניין פועל עדיין סניף דואר עירוני שגרתי, שמעוטר בשבכות ברזל מוזהבות, מעקות מתכת מפותלים ותקרת זכוכית שמסננת את האור החודר מלמעלה. לצידו של ארמון הדואר ניצב ארמון המחצבים (Palacio  de Mineria) אותו בנה במאה ה-18 האדריכל מנואל טולסה. לבניין חצר אבן פנימית יפה, שמחופה בימים אלה במפרש בד ענק ולבן. במרחק כמה צעדים משם ניצב ארמון האמנויות היפות (Palacio de Bellas Artes) בעל הכיפה המוזהבת. המבנה בסגנון אר-דקו הוא אחד המפורסמים בעיר. באולם התיאטרון הנודע שלו אי אפשר לבקר, אבל באכסדרה יש ציורי קיר של אמנים מקסיקנים נודעים ובתערוכת הקבע במקום מוצגים אמנים רבים ביניהם פרידה קאלו, טמאיו וריוורה. (סגור בימי שני. פתוח מעשר עד חמש).
       
      ממערב לארמון זה משתרע פארק אלאמדה ששביליו מלאים עד אפס מקום ברוכלים ובבעלי דוכנים. מוכרים כאן הכל – אוכל מהיר, שתייה, בגדים, מכשירי חשמל, מזכרות, אמנות עממית. ליד דוכנים סמוכים בפארק אפשר לרכוש את דגם האייפוד הצבעוני והמשוכלל ביותר וברכה אפופת עשן של שמאן אינדיאני ערום למחצה וצבוע בצבעים בוהקים.  
      בקצהו המערבי של פארק אלאמדה ניצב מוזיאון ציור הקיר של דייגו ריוורה. במוזיאון, שהכניסה אליו חופשית, מוצג אחד בלבד – ציור קיר ענק ששמו: "חלום אחר הצהריים של יום ראשון באלאמדה". הפער בין מה שראה ריוורה בשנת 1947 לבין מה שרואה המבקר בפארק  כיום גדול אמנם, אבל הצפיפות והצבעוניות לא השתנו במאומה. מול ציור הקיר שאורכו 15 מטר ניצבות כמה כורסאות רכות במיוחד בעלות ריפוד לבן שהמבקרים נוטים לשקוע בהן בהרהורים ארוכים על יופיו של הציור, גודלה של העיר ורגליהם הדואבות. הציור הועבר לבניין זה לאחר שהאתר המקורי, מלון פראדו, חרב ברעידת אדמה ב-1985.
       
      ברחוב קאלווין מדרום לפארק אלאמדה, בדיוק מאחורי מלון שרתון, ניצב המוזיאון לאמנות פופולרית. אתר חדש זה, שכמעט שאינו מוזכר במדריכים, מספק חוויה נהדרת לסיום הסיור החלקי הזה ברובע ההיסטורי. יש כאן תצוגות משובבות נפש שכוללות עפיפונים צבעוניים, כובעים מרחבי מקסיקו, סלי קש, בדים מעניינים ועבודות רקמה. לצד המוצגים מקרינים עשרות מסכי וידאו חדישים סרטים על המקומות מהם הובאו חפצי האמנות העממית. מכאן אפשר לחזור בהליכה לאורך רחוב מאדרו – עד הסוקאלו.
      להמשך קריאה

מלאו פרטים ונחזור אליכם


הרשמה לניוזלטר

-->