מדריך איטליה

מדריך איטליה

מסלולי טיול באיטליה

איטליה היא ארץ כל כך מגוונת ונהדרת והיא מספקת המון אפשרויות טיול, שיספקו עניין למספר ביקורים. טיולי יין, טיולי נופים, נסיעה בכבישים יפיפיים, טיולי אגמים או טירות, יש כל כך הרבה מה לראות ואיפה לטייל באיטליה. הנה הרשימה שלנו לכמה מסלולי טיול מומלצים.

הדרכים היפות באיטליה

דרך הקיאנטי
כביש צר שמספרו 22 מחבר בין פירנצה לסיינה בחבל טוסקנה. הנופים הם כל מה שמצפים למצוא באזור הנודע הזה: גבעות עגולות, כרמים, בתי חווה אדמדמים ועצי זית. בשתי הערים בקצותיו של המסלול אפשר לבלות ימים יפים, אבל הדרך שאורכה רק כ-70 ק"מ יפה לא פחות. תענוג מיוחד צפוי לאוהבי היין. לצד הכביש משולטים עשרות יקבים שבהם אפשר לטעום ולקנות קיאנטי ויינות אחרים.
בחירה באחת מ-14 דרכי היין של חבל הקיאנטי פירושה היצמדות לזן מסוים של ענבים שמניב יין מסוג מסוים. מסלול נסיעה מומלץ באחת מדרכי הקיאנטי יוצא מסיינה לכיוון מזרח (כביש 326). לאחר כעשרים קילומטרים פונים שמאלה לעיירה על ראש רכס – קאסטל נואבו ברארדנייה. המשך הדרך מתפתל צפונה בין הכרמים שגולשים על מורדות הרי הקיאנטי (כביש 484) עד לקאסטלו דיברוליו, כאן, מלבד כמה יקבים מקומיים, מסעדות מצוינות וחנויות, ניצבת מצודה מן המאה ה-15. המשך הדרך, תחילה מערבה ואחר כך צפונה (כביש 408), מוביל אל לב ליבו של חבל הקיאנטי, אל העיירות הקטנות גאיולה אין קיאנטי, ראדה אין קיאנטי, קאסטלינה אין קיאנטי וגרווה אין קיאנטי. נוף הכרמים, הבתים העתיקים, צבעי הפסטל, שדרות עצים, כל אלה הופכים את האזור ואת תעשיית היין למושכי תיירים. מגרווה מוביל כביש (222) צפונה עד פירנצה (כ-40 ק"מ). המרחקים אינם גדולים ולמעשה אפשר לעבור את כל המסלול הזה במהלך יום אחד של נסיעה. הבעיה נעוצה כמובן בכך שכדי ליהנות מן הדרך הזו כדאי לעצור ולטעום יין, ואז כבר קשה להמשיך ולנסוע.
 
דרך חוף אמאלפי 
הצירוף הייחודי של האזור הוא כביש צר ומתפתל על צלע ההר, מצוקים גבוהים ותלולים עשרות מטרים מעל המים, צמחייה ירוקה, חופים נפלאים ואדניות פורחות בבתים שנבנו תוך התגרות בחוקי הפיזיקה ותלויים באוויר מעל הצוק והים. אלה הקנו לדרך הזו שם עולמי כאחד הכבישים היפים והמסוכנים בעולם. דעתם של הנהגים מוסחת בגלל הנוף, הכביש צר באופן מפחיד והנשימה נעתקת פעם בגלל היופי ופעם בגלל האוטובוס שבא ממול. אורך הקטע מפומפיי לאמאלפי, שמקיף את הלשון דרך סורנטו ופוזיטאנו, רק כ-60 קילומטרים. 
 
דרך הדולומיטים 
הנהיגה לאורך הנתיב ההררי והמפותל של הדולומיטים אינה קלה, אבל הנוף המרתק מצדיק את המאמץ. אם באים מדרום, מכיוון העיר ורונה, נוסעים באוטוסטרדה A22 לאורך אגם גארדה עד אמצע הדרך בין טרנטו לבולצאנו. כאן פונה ימינה כביש מספר 48 שמוביל למעבר סלה (Sella) ולוואל גארדנה (Gardena). הכביש ממשיך מזרחה דרך עוד כמה מן המעברים היפים ביותר בדולומיטים עד לעיר הנופש קורטינה ד'אמפצו. אורך הקטע בין האוטוסטראדה לקורטינה כ-120 ק"מ. ההרים בקטעים הגבוהים חשופים, נטולי עצים ומאיימים. הכפרים בעלי אופי טירולי, כלומר בנויים עץ, משופעי גגות ועמוסים באדניות גרניום אדום.
 
דרך אגם קומו
מקבץ האגמים של צפון איטליה הוא מגנט תיירותי ענק. לאגו מאג'ורה, לאגו די גארדה, לאגו ד'אורטה לאגו איזיאו ולאגו די קומו הם המפורסמים ביותר. רק 160 ק"מ מפרידים בין קצה אחד של המניפה לקצה השני. אפשר לטייל ביניהם ואפשר להשתקע לצד אחד מהם. אגם קומו הוא מוקד משיכה מרכזי באזור וקל מאוד להבין מדוע. ההרים שמקיפים את האגמים סוגרים סביבו בטבעת ירוקה ומרשימה. המים, כך נדמה, כחולים כאן במיוחד והכבישים הצרים מעניקים קסם נוסף.    
את הריגוש העיקרי מספק כאן הכביש הצר והמתפתל, צמוד לצלע ההר, שמוביל מקומו, העיר הגדולה ביותר (90 אלף תושבים) לבלאג'יו. אורך הכביש 30 ק"מ והצירוף של מכוניות ספורט מהירות מדי, עם אוטובוסים כבדים ואיטיים, ללא מפרצי חנייה, כאשר כל הנהגים מסתכלים על האגם ולא על הכביש, הופך את הנסיעה הזו למותחת מאוד.בלאג'יו, כפר עתיק ויפהפה, ששוכן על לשון יבשה קצת יותר מבודדת, הוא אחד היעדים הנעימים סביב אגם קומו. יש בו עדיין את האווירה של כפר איטלקי קטן. בתי המלון צבועים בצבעים פסטליים, סמטאות מרוצפות יורדות אל האגם, רחוב אחד עם חנויות אופנה מעודכנות מאפשר להרגיש שאנחנו בצפון איטליה. את הנוף היפה ביותר אפשר לראות ממסעדת "לה-פונטה", ששוכנת בדיוק בנקודה בה נפגשות שלושת הזרועות של האגם. יש כאן מעגן סירות, חוף רחצה קטן ומרפסת מופלאה מול הנוף.

טירות בעמק אאוסטה

ההגעה לעמק אאוסטה קלה. העיר אאוסטה שוכנת סמוך מאוד למפגש הגבולות בין איטליה, שווייץ וצרפת. האזור, בלב הרי האלפים הררי מאוד ומבותר וגם עמק אאוסטה היפה נמתח בין רכסים תלולים ומצוקים גבוהים. הנוף כולו מרשים מאוד והמקומות הגבוהים נבחרו כבר בימי הביניים עבור הטירות שחולשות על העמק מרתקים. הנוסעים ממילאנו ממשיכים מערבה לכיוון צרפת, בעוד שהנוסעים מטורינו עולים צפונה לעבר הגבול השווייצרי.
במהלך כל הנסיעה בעמק שמתפתל בין ההרים אפשר להבחין בטירות ומצודות, חלקן קטנות ואחרות גדולות ומרשימות, שהוקמו בטווח ראייה זו מזו. המאחזים האלה יכלו לאותת אחד לשני על בעיות, אויבים מתקרבים, או אורחים חשובים. ההיסטוריה הארוכה של העמק אמנם נמתחת עד לתקופה הרומית, אבל עיקר ההתפתחות חלה במאה ה-11 כאשר בית סאבויה, שהוכתר לאחר מכן כבית המלוכה של איטליה, השתלט על האזור והעניק לו חשיבות מיוחדת, כשולט על המעבר החשוב לממלכות הפרנקים ובורגונדיה.
 
עמק אאוסטה, בצפון מערב איטליה, הוא המחוז הקטן ביותר במדינה (שטחו 3,200 קמ"ר וגרים בו 120 אלף תושבים). זהו אחד האזורים העשירים במדינה ומסיבות היסטוריות הוא זוכה מאז 1945 לאוטונומיה רבה שעיקרה טמונה בעובדה שתשעים אחוזים מן המיסים שמשלמים תושביו משמשים לפיתוח המחוז עצמו ולא מועברים לממשלה המרכזית.
 
שתי טירות מושכות במיוחד את תשומת הלב בעמק: קסטלו די ורה (Verres) וקסטלו ד'איסונה (Issogne). הראשונה מרשימה בעיקר בזכות המיקום שלה. מצודת די ורה שוכנת על צוק מעל העיירה שנושאת שם דומה. המקום נראה כקן נשרים קשוח מאוד, שממלא עד היום את היעוד שלמענו הוקם וצופה על כל האזור ממרומי שן הסלע. זהו יותר  מבצר צבאי מטירה מעודנת שנסיכות במלמלה פוסעות בתחומה. כדאי להמשיך בכביש שעוקף אותו ועולה במעלה העמק, כדי לראות את המצודה הזו (מין קוביה שאורך כל צלע שלה 30 מטרים) על רקע העמק. ספרי ההדרכה מגדירים את מצודת ורה, שנבנתה במאה ה-15 ועברה שיפוצים בתקופות מאוחרות יותר, כ"אחת הדוגמאות הטובות ביותר של אדריכלות גותית באירופה". הכוונה, קרוב לוודאי, לכך שיש משהו מאוד סגפני, מאופק ונזירי במבנה המרשים הזה. אי אפשר לחלוף בעמק מבלי להחשף אליו ודי בקלות אפשר לדמיין את המקום כמשמש תפאורה לאחת הסצינות בסרט "שרהטבעות". זה בדיוק החומר ממנו עשויה המצודה הזו.
 
במרחק הליכה ממצודת ורה שוכנת טירת איסונה. ההבדל בין השתיים עצום. טירת איסונה ניצבת בלב כפר בעל שם זהה. היא הוקמה במישור, אינה צופה על הסביבהו נבנתה כבית מגורים למשפחת אצולה ולא כעמדת שמירה. הטירה נבנתה בתחילת המאה ה-15 בידי הרוזן לבית שאלאן, ששלט בחלקים מן האזור באותה תקופה. המראה מבחוץ מאוד לא מרשים ולא מעודד להקדיש לארמון הקטן הזה זמן נוסף, אבל הסיור בתחומי הטירה מאלף. זו הזדמנות מצוינת להבין איך חיו לפני חמש מאות שנים. איך, בדיוק כמו היום, סבב כל הבית סביב המטבח, אלא שאז החום שהופק מתנורי המטבח היה אחת הסיבות העיקריות לכך. הגינה הסימטרית של הטירה, חלקה בתחומי החומה וחלקה מחוצה לה, מענגת. בלב הגינה ניצב עץ רימון ממתכת ששימש כמזרקה. מן המרפרסות הגבוהות אפשר להשקיף על החצר הזו ולדמיין את עשרות הנסיכים הפעוטים מתרוצצים כאן ואת בני הנוער מצחקקים בפינות הגן. החדרים מרוהטים בריהוט מן התקופה ואפילו כלי הנשק ואביזרי הבית תלויים על הקירות. הביקור בטירה רק בסיורים מודרכים. המחיר 5 אירו.

טיולי יין באיטליה

טרביזו
דרך היין של חבל טרביזו, הסמוך לוונציה, נמתחת בין הרים וגפנים ובין העיירות קונליאנו (Conegliano), ויטוריו ונטו (Vittorio Veneto) וואלדוביאדנה (Valdobbiadene). הנוף רך ומעוגל והדרך חולפת בין חוות רבות שבהן פועלים יקבים קטנים. רבים סבורים שזאת אחת הפינות היפות ביותר באיטליה לביצוע טיולי יין. אפשר לגמוא את הדרך הזאת ביום אחד או בכמה ימים. שהות ארוכה יותר תאפשר לעצור לטעום ביקבים רבים יותר.
דרך היין, שמכונה גם פרוסקו (Proseco) יוצאת מן המצודה של קונליאנו. היא חולפת על רכס ההרים לסן פייטרו די פלטו, בו ניצבת כנסייה יפה מן המאה ה12. המשך הדרך מגיע לעיירה רפרונטולו (Refrontolo). כאן כדאי לבקר גם בטחנת הקמח שמופעלת בעזרת מפל מים יפה. התחנה הבאה לאורך דרך יין זאת היא העיירה העתיקה פולינה (Follina) בה ניצב מנזר בן 800 שנים. 
החלק היפה ביותר בדרך הוא האזור בו מיצרים את יין הספומנטה בסביבת הכפרים סנטו סטפאנו, סן פייטרו וסאקול. כאן נפרשים בפני המטייל הנופים ביפים ביותר. כאן יש גם את הריכוז הגדול ביותר של היקבים באזור. התחנה האחרונה לאורך דרך היין היא בעיר ואלדוביאדנה (Valdobbiadene). העיר נחשבת לבירת הספומנטה – יין הנתזים האיטלקי. 
 
קיאנטי
בחירה באחת מ-14 דרכי היין של חבל הקיאנטי פירושה היצמדות לזן מסוים של ענבים שמניב יין מסוג מסוים. לכל אחת מדרכי היין בטוסקנה יש ועדה שמקימה, מסמנת ומנהלת אותה. החוק של חבל טוסקנה מחייב את האגודות האלה לשמור על רמה גבוהה של פיתוח ושירות ועל איכות טובה של המוצרים.
מסלול נסיעה מומלץ של טיולי יין באחת מדרכי הקיאנטי יוצא מסיינה לכיוון מזרח (כביש 326). לאחר כעשרים קילומטרים פונים שמאלה לעיירה על ראש רכס – קאסטלנואבו ברארדנייה. המשך הדרך מתפתל צפונה בין הכרמים שגולשים על מורדות הרי הקיאנטי (כביש 484) עד לקאסטלו די ברוליו, כאן, מלבד כמה יקבים מקומיים, מסעדות מצוינות וחנויות, ניצבת מצודה מן המאה ה-15. המשך הדרך, תחילה מערבה ואחר כך צפונה (כביש 408), מוביל אל לב ליבו של חבל הקיאנטי: העיירות הקטנות גאיולה אין קיאנטי, ראדה אין קיאנטי, קאסטלינה אין קיאנטי וגרווה אין קיאנטי. כולן שזורות על אחת מדרכי היין היפות באיטליה. נוף הכרמים, הבתים העתיקים, צבעי הפסטל, שדרות עצים, כל אלה הופכים את האזור ואת תעשיית היין למושכי תיירים. מגרווה מוביל כביש (222) צפונה עד פירנצה (כארבעים ק"מ). המרחקים אינם גדולים ולמעשה אפשר לעבור את כל המסלול הזה במהלך יום אחד של נסיעה. הבעיה נעוצה כמובן בכך שכדי ליהנות מן הדרך הזו כדאי לעצור, לטעום, לשתות קצת ואז כבר קשה להמשיך ולנסוע.
 
טירול
אזור העיר בולצאנו בצפון איטליה בחבל הטירול נחשב לאחד ממוקדי תעשיית היין המקומית. סביב בולצאנו נמתחת דרך היין של הטירול ובה טיולי יין מומלצים.
הדרך יוצאת מן הכפר נאל (Nalles) מצפון מערב לעיר בולצאנו, וחולפת על פני הכפרים והעיירות הבאים: אנדריאנו, ברונזולו, אגנה וסאלורנו. למעשה הדרך עוקפת את בולצאנו ממערב ורובה חולף בכבישים 22 ו-45.
רבים משווים את האזור הזה לאוסטריה שאינה רחוקה כל כך. זהו אזור הררי מאוד, שבחלקו מאפשר לערוך טיולי הליכה מהיפים ביותר באיטליה. השילוב בין טיולי הליכה אלה וביקור ביקבים הרבים הפזורים באזור עשוי להניב את אחד הביקורים המהנים ביותר.
 
ויצ'נזה
חבל היין הזה, המקיף למעשה את ונציה, מכיל שבע דרכי יין מסומנות. כולן חולפות ביקבים של חבל ויצ'נזה. נקודת ההתחלה הטובה ביותר היא בעיירה גאמבלארה (Gambellara), על גבול חבל ורונה. באזור זה ייצרו יין כבר בימי הרומאים, לפני יותר מאלפיים שנה. מגמבלארה יוצאים בכל יום סיורים מודרכים לדרכי היין בסביבה. סיורים אלה פוקדים 25 יקבים באזור. היינות המצטיינים כאן רובם לבנים, אבל גם ליינות אדומים יש אוהדים לא מעטים.

טיולי אסיף סתוויים

באיטליה, מדינה שנחשבת מובילה בתחום התיירות החקלאית, מושכים עכשיו את עונת התיירות לפרק נוסף, אחרי קיץ ארוך, שמיועד לקהל קצת שונה, סקרן, אנין טעם. דווקא באוקטובר ובנובמבר, בעיצומו של הסתיו, יש ביקוש לטיולים שמקובל לכנות "תיירות האסיף". רוב הקהל מורכב מתיירים עירוניים, חובבי כפר וטבע, שרוצים ליהנות מן הצבעים והטעמים המיוחדים של הסתיו בתנאים נוחים ככל האפשר ולהתקרב בדרך נוספת אל האופי החקלאי של האזורים הירוקים, צהובים, אדמדמים של המגף.
 
מסיק זיתים באומבריה 
שמן זית משובח נחשב כבר מזמן לאחד מן הנכסים המצוינים של ארצות הים התיכון. בכמה מקומות בטוסקנה ובאומבריה מציעים עכשיו סיורים גסטרונומיים בתקופת מסיק הזיתים. הרעיון פשוט: לאפשר לתיירים להשתתף במסיק הזיתים במהלך חודש אוקטובר ותחילת נובמבר, וללוות את המוסקים אל המקומות בהם כותשים את הזיתים ומפיקים מהם שמן. מכאן כבר קצרה הדרך אל הבקבוקים ואל המסעדות המשובחות ביותר.
על הגדה הצפונית של אגם טראסימנו בחבל אומבריה, מציעים בחוות לה רוגאיה (LA ROGAIA) שבוע מסיק זיתים והכנת שמן. שעות העבודה מוכתבות על ידי האורחים עצמם, כדי להתרענן מן העבודה אפשר לבלות בבריכת השחייה של החווה, ובעיקר אפשר ליהנות מן הארוחות שמגישה השפית המקומית. כל אורח לוקח עימו הביתה את שמן הזית שייצר במהלך השבוע. מחיר השהות בחווה למשך שבוע, כולל לינה ושתי ארוחות מלאות ביום. 
 
דרך הזית באיטליה 
באיטליה יש כמה דרכי זיתים נודעות. רובן נמתחות באזוריה הדרומיים של המדינה אבל כדאי דווקא להצפין כדי לבקר בדרך יפה ושונה שנמתחת לאורך החוף הליגורי בצפון מערב איטליה. חלקה העיקרי מחבר בין העיר לה ספציה, דרך שמורת הטבע צ'ינקווה טרה (cinque terre), וממשיכה לגנואה ומשם לעיר אימפריה, על חוף הים סמוך לגבול עם צרפת. זה הגבול הצפוני של ארצות הזית. חבל ליגוריה הררי ברובו הגדול ומכאן נובע היופי של הביקור באזור. עצי הזית גדלים כאן על טראסות גבוהות שוזוכות לתחזוקה ולטיפוח במשך מאות שנים. הנוף ההררי המדורג בטראסות לאורך החוף מרושת במסלולי הליכה יפים שחולפים בלב מטעי הזיתים. בלשכות התיירות בלה ספציה ובכניסות לשמורת הטבע מספקים חינם מפת מסלולי הליכה. 
בעונה זו נאספות משפחות רבות בכרמים, בעיקר במהלך סופי השבוע, למסיק הזיתים. רבים מבני המשפחה כבר מתגוררים שנים בערים הגדולות אבל הם מגיעים בסופי השבוע כדי לעזור בעבודה. 
בעיר אימפריה הוקם ב-1992 מוזיאון פרטי שמוקדש לעץ הזית. המוזיאון צמוד לבית הבד של משפחת קארלי, שמתפרנסת מענף הזית כבר מאות שנים. במהלך הביקור אפשר לראות את המסורת, את תהליך העיבוד ולטעום שמן זית. במקום יש קפיטריה וחנות של מוצרי זיתים ושמן. 
 
קאמפאלפי, טוסקנה, איטליה
מתחם קאמפאלפי (Campalfi), לא רחוק מסיינה בטוסקנה, מכיל כמה בתי חווה עתיקים ששופצו והותאמו לאירוח. נהר מרסה (Merse) מרוחק רק 200 מטר מן החווה ומאפשר שחייה צוננת ונעימה בימי הקיץ. בחווה משכירים כיום על בסיס שבועי שבעה חדרי מגורים. החדרים פונים לחצר מרכזית. את עיקר המוניטין של המקום מעניק לו שף אנגלי שמציע ארוחת גורמה בכל מוצאי שבת ובשניים-שלושה ערבים במשך השבוע. האסם הישן של החווה הוסב לדירת אירוח גדולה שמתאימה לחמישה ולצידה עוד שתי דירות זוגיות. 
 
חוות גותידאי, סרדיניה
ג'יאנלוקה פלוריס, מנהל את חוות גותידאי בלב סרדיניה. במטעים שמקיפים אותה מגדלים בעיקר זיתים וגפנים. בחווה עצמה נבנו ושופצו עשרה חדרי אירוח. כולם פשוטים מאוד, מינימליסטיים, מסוידים לבן ובעלי ריהוט בסיסי. לכל חדר מרפסת קטנה שצופה על הנוף הכפרי. אין בחווה בריכה, או מתקני שעשועים. הים מרוחק שבעה-עשר קילומטר לכיוון מזרח, והעיר הסמוכה אוליאנה (Oliena) מרוחקת כארבעה קילומטרים מערבה. 
החווה מוקפת בכרמי ענבים וזיתים. במרכזה חצר די גדולה ובה פאטיו עם מקומות ישיבה. בחווה מגישים ארוחות ערב שמבוססות על מוצרים מקומיים בלבד, רובם צמחו בתחומי החווה. המתכונים מסורתיים, והאכל פשוט וטעים מאוד. שמן זית הוא מרכיב מרכזי וחיוני כמעט בכל מנה. ההגעה מן הכביש המחבר בין אוליאנה לדורגאלי.  

אגמים בצפון איטליה

אל תתנו למרחק הקצר בין האגמים להטעות. איש מן המטיילים אינו רוצה לשעוט על האוטוסטרדה A4 ממנה לא רואים אפילו פיסת מים כחולה אחת, ולהגיע בתוך כמה שעות מקצה אחד של ארץ האגמים לקצה האחר. הכבישים המעניינים באזור הם צרים, איטיים, רצופים במנהרות, חלקם הרריים ודי מסוכנים. מסיבה זו אין גם טעם לתכנן כאן טיול "כוכב", שקובע את מקום מושבו של המטייל במרכז אזור האגמים וממנו מגיח בכל יום לאגם אחר. זו גישה אופטימית, שכרוכה בנהיגה מייגעת וארוכה בכבישים צפופים ולא נעימים. הרעיון הטוב ביותר למבקרים באזור האגמים הוא לתכנן מסלול נסיעה שנמשך כשבוע. במהלך השבוע הזה, כדי להקל ולשפר את הביקור וההנאה, כדאי ללון שני לילות באזור לאגו די גארדה, שני לילות באזור לאגו די קומו ושני לילות באזור לאגו מאג'ורה. נסיעה כזו ממזרח למערב מאפשרת לערוך היכרות עם חלק גדול מן האתרים היפים של האזור הזה.
 
במהלך הקיץ, כאשר הצפיפות באזור די גדולה, כדאי לתכנן ולהזמין את מקומות הלינה מראש. אם נוסעים ממזרח למערב כדאי לטוס לוורונה. אם טסים למילנו מוטב להמשיך בכביש A8 מערבה ללאגו מאג'ורה ומשם להתחיל בטיול מערבה. המסלול המוצע כאן עוקב אחר האפשרות הראשונה.
 
אגם גארדה
כמו רוב האגמים באזור, לאגו די גארדה צר, מוארך ובחלקו הצפוני דומה לפיורד שהרים סוגרים עליו משני צדדיו. זהו האגם הפופולרי ביותר מבין האגמים בצפון איטליה. העיירה סירימיונה (Sirimione), בקצה לשון יבשה ארוכה בגדה הדרומית, היא האתר המפורסם ביותר על גדת האגם.
כביש צר שאורכו כמאה ועשרים קילומטרים מקיף את האגם צמוד לגדה וכדאי לנסוע בו. בחלק המערבי של האגם, שם ההרים קרובים מאוד לגדה, חולף הכביש בעשרות מנהרות. שני הפארקים הגדולים, מהמפורסמים ביבשת, גארדה-לנד (פארק שעשועים) וקאנבה-וורלד (פארק מים) שוכנים על הגדה המזרחית, לא רחוק מן העיירה גארדה.
המקום שמגשים את החלום הרומנטי של אחוזה עתיקה על גדת האגם הוא כף יבשה קטן במרכז הגדה המזרחית בשם סנט ויג'יליו (St. Vigilio). זו דוגמא מצוינת לאופי שנשא האזור בתקופה קודמת. בסנט ויג'יליו ניצבים כמה בתים בני יותר מחמש מאות שנים, אחד מהם, פונטה סן ויג'ילו, משמש כמלון. יש בו ארבעה חדרים זוגיים ושלוש סוויטות (מידע מלא באתר המלון) על המזח, סביב מרינה קטנה, יש בית קפה ומסעדה מקורים בסוכת גפן. יושבי הקפה נהנים ממראה ההרים, האגם והסירות. במרחק כמה עשרות מטרים יש חוף רחצה מבודד ושרידי שלווה גם בשיא עונת הקיץ. שוחרי פעילות יכולים לעלות, ברגל או ברכבל, לראש מונטה באלדו, בחלקו הצפון מזרחי של האגם. משם, בגובה 2,076 מטר נשקף נוף נהדר של הסביבה.
הנסיעה מהעיירה ריבה דל גארדה בקצה הצפוני של האגם לוורונה, העיר הגדולה באזור זה, נמשכת כשעה וחצי. אם ממהרים מוטב לעלות על האוטוסטרדה A22 שמוליכה מוורונה לבולצאנו. הנסיעה בכביש הצמוד לאגם איטית.
 
אגם ד'אורטה
אגם זה הוא אחד האגמים הקטנים באיטליה. אורכו 15 קילומטרים ורוחבו כשלושה קילומטרים. רבים מכנים אותו "האגם הרומנטי ביותר באיטליה". האווירה לאורך חופיו אינטימית ונעימה. האזור אינו צפוף כמו סביבת האגמים הגדולים יותר. בין הסופרים המפורסמים שבילו בעבר תקופות נופש לאורך חופי האגם אפשר למנות את פרידריך ניטשה ובלזאק. האווירה במקום ספרותית ותרבותית מאוד. בכל עונה מתקיימות לאורך האגם כמה תערוכות ומושמעים במקום קונצרטים מוזיקליים.
אורטה סן ג'וליו נחשבת לעיירה היפה ביותר לאורכו של אגם אורטה. היא שוכנת על הגדה המזרחית של האגם. בעיירה מתגוררים דרך קבע כ-1200 תושבים. רוב המבקרים במקום שטים בפסינה את המרחק הקצר לאי בלב האגם – איזולה סן ג'וליו (Isola San Giulio). האי נקרא על שם נזיר יווני שעל פי האגדה המקומית שחרר את האי משלטון הנחשים והמפלצות במאה ה-4 לספירה. במרכז האי ניצבת בזיליקה שנבנתה במאה ה-12. 
בהר הקדוש (Sacro Monte) ליד הכפר אורטה סן ג'וליו ניצבות כמה קפלות קטנות שהוקמו במאה ה-16 לכבוד פרנציסקוס הקדוש מאסיזי.
 
אגם איזאו   
אגם איזאו, כחמישים קילומטרים ממערב לאגם גארדה, שוכן בין הערים ברשיה וברגמו. זה האגם הקטן בחמישיה, הפחות מוכר ומבחינות רבות גם הפחות מעניין. חלקו הצפוני תעשייתי והאתרים הנעימים מרוכזים בדרום, סביב העיירה איזאו. הסיבה העיקרית להגיע לכאן היא האפשרות להפליג מאיזאו אל האי מונטה איזולה. אופניים הם עדיין כלי התחבורה הפופולרי ביותר באי ולמרבה ההפתעה יש בו תחושה של כפר דייגים נינוח. חובבי סרדינים בגריל ישמחו לגלות שבמונטה איזולה נחשב המאכל למעדן קולינרי שמסעדות מציגות בגאווה בחלון הראווה שלהן.
 
אגם קומו 
אגם קומו, כחמישים קילומטרים מצפון למילנו, נחשב לאחד האתרים היפים בצפון איטליה. ג'ורג' קלוני העניק לאגם ברק הוליוודי כאשר רכש תמורת עשרה מיליון דולר וילה מפוארת בכפר לאליו (Laglio) על גדת האגם ואפילו צילם בה סצינות לסרט "אושן 12".
קומו עצמה, עיר עם מאה אלף תושבים, אינה מושכת במיוחד. כדאי לחלוף על פניה ולהיצמד אל גדת האגם בכביש הצר והמתפתל באורך שלושים קילומטרים שמוביל לכפר בלאג'יו (Bellagio), ששוכן בקצה לשון יבשה בה נפגשים שלושת חלקיו של אגם קומו. בלאג'יו הוא כפר לא גדול, עתיק ויפה, שמצליח בזכות כביש הגישה האיטי לשמר את האווירה של כפר איטלקי קטן. בתי המלון צבועים בצבעים פסטליים, סמטאות מרוצפות יורדות אל האגם, ועל קו החוף פזורים בתי קפה עם מרפסות שמרחיבות את הנפש. את הנוף היפה ביותר אפשר לראות ממסעדת "לה-פונטה", ששוכנת במקום בו נפגשות שלושת השלוחות של האגם. שני גנים כדאי לפקוד בבלאג'יו: הגן המפואר של וילה סרבלוני והגן של וילה מלצי ד'אריל שפרחיו הייחודיים זוכים לשבחים.
חלקו המזרחי של האגם, שמוביל לעיירה לקו (Lecco), פחות מעניין וכדאי לנסוע לאורך הגדה המערבית אל העיירות דונגו וגראוודונה.
 
אגם לוגנו
הגבול הלא מורגש בין איטליה לשווייץ חוצה את אגם לוגנו במרכזו. החלקים באגם שסמוכים לגבול יפים במיוחד. המפליגים מלוגנו דרומה יכולים לבקר בעיירה מלידה (Melide) ואז לחצות את הגשר מעל שלוחת האגם ולבקר בעיירה העתיקה ביסונה (Bissone). משפחות עם ילדים יאהבו את פארק "סוויס מיניאטור", שמציג את האתרים המרכזיים בשווייץ בקנה מידה קטן.
הפלגה אחרת מלוגנו על האגם מובילה לכיוון מזרח אל הכפר גאנדריה (Gandria). ההפלגה נמשכת ארבעים דקות ועוצרת כמה פעמים בבתים מבודדים. בגאנדריה, כפר עתיק, קרוב מאוד לגבול האיטלקי, אליו מגיעים רק בעזרת סירה או בהליכה בשביל לאורך גדת האגם, אפשר לבלות אפילו יום שלם, נינוח ונעים מאוד. הליכה כשעה וחצי בשביל יפה על גדת האגם מובילה מגאנדריה ללוגנו. הנסיעה מלוגנו דרומה, למילנו, נמשכת כשעה וחצי.
 
אגם מאג'ורה
הנוף סביב אגם זה, המערבי והגדול ביותר מבין האגמים, קצת פחות מרשים. הסיבה העיקרית היא שהחופים שטוחים יותר ואין את "התפאורה" הדרמטית של רכסי הרים בגובה אלפיים מטרים שרואים באגמים האחרים.
העירה סטרזה (Stresa) כשמונים קילומטרים מצפון למילנו, היא אחת האטרקציות המרכזיות בלאגו מאג'ורה. המינגוויי שבילה כאן לאחר מלחמת העולם הראשונה, העניק לה מוניטין רב בספרו "הקץ לנשק". אפשרות נעימה היא להפליג מסטרזה אל ארבעת האיים בורומה (Isole Borromee). ביקור באיים האלה, שזוכים לשירות מעבורות מכל קצות האגם, הוא החוויה המעניינת ביותר לאורך לאגו מאג'ורה. אתרים מעניינים נוספים לאורך חופו המערבי של האגם הם ארונה (Arona) שמפורסמת בעיקר בזכות המצודה שלה, ורבאניה (Verbania) אליה כדאי להגיע כדי לבקר בגן של וילה טאראנטו וקאנוביו (Cannobio) ליד הגבול השווייצרי שחוצה גם אגם זה, המשמשת מרכז לגולשי רוח.  
 

כפרי הצ'ינקווה טרה

אזור הצ'ינקווה טרה (חמש האדמות – Cinque Terre) הוכרז כבר לפני כ-10 שנים כפארק לאומי, כנכס עולמי של אונסק"ו וכאתר שימור בדרגה הגבוהה ביותר. חלק מן הקסם טמון בעובדה שמדובר ברצועת חוף לא ארוכה – 18 קילומטרים בלבד. לאורך הרצועה הזו יש הכל – קו חוף הררי ומפורץ, חופים נקיים, שתי שמורות ימיות, מטעי זיתים וכרמי ענבים, טראסות אבן גבוהות שנבנו במשך מאות שנים, כדי למנוע את קריסת ההרים אל הים ולאפשר עיבוד חקלאי בשטח גדול ככל האפשר, חמישה מנזרים, ומאות קילומטרים של שבילי הליכה מפותלים שמובילים לנקודות תצפית יפות.
עד שנת 1960 לא היתה אל חמשת הכפרים כל גישה אחרת מלבד שבילי הליכה ומעגני סירות. הכפרים הם ריומאג'ורה, מאנארולה (Manarola), קורניליה (Corniglia), ורנאצה (Vernazza) ומונטהרוסו אל מארה (Monterosso al Mare). כולם, מלבד קורניליה, בנויים על קו המים. יש להם מעגני סירות וחיבור לקו הרכבת שנסלל לאורך החוף, רובו במנהרות. הכניסה לכפרים במכונית אסורה. המגיעים ברכב נוסעים בכביש A12. הדרך הטובה ביותר לבקר באזור היא להגיע ברכבת או להשאיר את המכונית במגרש החניה בכניסה לכל אחד מן הכפרים ולצעוד ביניהם ברגל.
 
הסיבה העיקרית להגיע לכאן הם מסלולי ההליכה. ההצעה המתבקשת היא לצעוד בשביל "הכחול" הפופולרי, שמחבר את חמשת הכפרים ונמתח קרוב לקו החוף.  הוא גם מטפס לא מעט פעמים למרומי הרכס ומאפשר לראות משם נופים יפים במיוחד. אורכו של השביל 9 קילומטרים והוא מחולק לארבעה קטעים – בין הכפרים. הכרטיס היומי עולה 5 יורו. 
 
הקטע הראשון מריומאג'ורה למאנארולה הוא הקצר והקל ביותר. ההליכה בכיוון אחד נמשכת כחצי שעה בלבד. קטע זה זכה לכינוי "שביל האוהבים" (Via dell Amore). לאורכו של השביל ניצבים כמה ספסלי אבן ובית קפה שצופה אל הצוקים ואל הים מאפשר ללגום קפה מצוין בנוף נפלא. בערך במחצית הדרך, ליד פסל אבן של זוג אוהבים, תלויים על המעקה מאות מנעולי מתכת. מדובר במנהג מקומי שמשמעותו הנצחת הקשר. קטע השביל מריומאג'ורה למאנארולה נסלל אחרון במסלול כולו. בוני מסילת הרכבת, המקשרת בין הכפרים, הכשירו את השביל כדי שיוכלו לפוצץ בהר את המנהרות למעבר הרכבת. חלקים מן השביל הם מעין מרפסת שתלויה באוויר מעל הצוק ומעל המים. חלקים אחרים חצובים בסלע ומקורים. אין כמעט סיכוי לצעוד בקטע זה בבדידות, בייחוד בשעת השקיעה.
הקטע השני ממאנארולה לקורניליה ארוך קצת יותר וההליכה בו נמשכת כשעה ורבע. רובו צמוד לחוף אבל החלק האחרון, לפני העלייה לקורניליה, כרוך בטיפוס די תלול בגרם מדרגות לגובה כמאה מטר מעל פני הים.
אורך הקטע השלישי מקורניליה לוורנאצה כארבעה קילומטרים. ההליכה נמשכת כשעה וחצי. קטע זה נחשב ליפה ביותר ולא רבים צועדים בו. המסלול חולף לצד מטעי זיתים, בוסתני תאנים, לימונים ורימונים. בחלקו האחרון, בקטע היפה ביותר, יורדים הצועדים בגרם מדרגות אבן עתיק ומפותל שמוביל בסופו של דבר אל הכפר ורנאצה. התצפית מראש גרם המדרגות על בתי הכפר הצבעוניים והמפרץ הכחול מרחיבה את הנפש. 
ההליכה בקטע הרביעי והאחרון מוורנאצה למונטהרוסו אל-מארה נמשכת כשעתיים. אורך הקטע שלושה קילומטר אבל הוא מפותל ומעט קשה יותר מן הקטעים האחרים. חלקו הראשון כרוך בטיפוס ממושך למרומי הרכס ובחלק האחרון יורדים בגרם מדרגות תלול למלון פורטה רוקה בקצה הכפר.
הרכבת מאפשרת לחזור מכל מקום בדרך לנקודת ההתחלה במהירות רבה. היא מגיעה לכפרים בתדירות גבוהה (בכל חצי שעה) והנסיעה בין הכפרים נמשכת רק כמה דקות. כך אפשר לצאת לטייל בבוקר ולהחליט בכל כפר אם חוזרים או ממשיכים למחרת או בשנה הבאה.
 
מבין השבילים האחרים באזור, האפשרות הבולטת ביותר היא "השביל הגבוה" (המוכר גם כשביל מס' 1 או השביל האדום). השבילים מתפתלים בזיג-זג ענק במרומי הרכס. אורך הרשת כולה כ-40 קילומטרים. השבילים על גב הרכס נפגשים במקומות רבים עם שבילי רוחב שיורדים לקו החוף ומתחברים אל השביל הכחול. הליכה רצופה לאורך הקטע המרכזי של השביל האדום נמשכת כעשר שעות. ובכמה חלקים ממנה יש נוף יפה. היתרון הברור שלה טמון בכך שרק מעטים צועדים בשבילים אלה ותחושת הניתוק מן הציוויליזציה גדולה כאן יותר מבמקומות אחרים.
 
רשת שבילים נוספת היא רשת המנזרים. מעל כל אחד מן הכפרים, בערך בחצי מגובהו של הרכס, ניצבת כנסייה קטנה. השבילים שמחברים אותם אל הכפרים ושביל אחד שמקשר בין הכנסיות ומשמש עדיין עולי רגל שמגיעים לכאן, מאפשרים להתבונן בנוף מגובה רם יותר. קל להגיע אליהם ואפשר לחלק את ההליכה לכמה קטעים. שבילים אלה משמשים היום גם כמסלולי רכיבה לאופני שטח ומסלולי רכיבה לטיולי סוסים. 

הנבחרים של איטליה

רומא – הקולוסיאום
הקולוסיאום ברומא נבחר לאחד משבעת פלאי העולם. בנייתו החלה בשנת 72 לספירה, בזמן שלטונו של הקיסר אספסיאנוס, והסתיימה שמונה שנים לאחר מכן, בימי טיטוס. 80 פתחים מקושתים אפשרו כניסה ויציאה מהירות של 50 אלף הצופים ושמרו על הפרדה בין המעמדות הגבוהים ובין פשוטי העם. כדי להגיע מתחנת טרמיני אפשר לצעוד כעשרים דקות ברגל דרומה לאורך ויה קאבור או לנסוע שתי תחנות ברכבת התחתית (קו B) לתחנת הקולוסיאום.
 
סיינה – כיכר הצדף
בסיינה כדאי לציין שני אתרים מרכזיים – הכיכר (הקאמפו) - דמויתה צדף והקתדרלה המרשימה, במרחק כמה מאות מטרים משם. התצפית מן המגדל הצמוד לכיכר מעניקה אפשרות מרתקת לראות את מבנה העיר, הכיכר והסביבה של סיינה. בכל קיץ, ביולי ואוגוסט, מתקיים בכיכר הפאליו מרוץ הסוסים המפורסם. מרכז העיר העתיק של סיינה סגור לתנועת מכוניות, מה שהופך את הטיול בו לנעים מאוד. 
 
פירנצה
פירנצה היתה אחת הערים העשירות באירופה בימי הביניים. העושר הזה עזר לתמוך בשורה של אמנים גדולים, ביניהם דאנטה, ג'יוטו, בוקאצ'יו, דונאטלו ורבים אחרים. גשר פונטה וקיו המפורסם מציע לחוצים את הנהר סחורה למכירה באוסף של חנויות. מסלול מיוחד על הפונטה וקיו איפשר לבני מדיצ'י לעבור מארמון פיטי, המאכלס היום 6 מוזיאונים לאופיצי, היום מוזיאון המכיל את אחד מאוספי האמנות החשובים בעולם. לא רחוק משם נמצאת הקתדרלה העירונית עם הכיפה המפוארת שבנה האדריכל ברונלסקי במאה ה-14.
 
 
אגם גארדה
לאגו די גארדה הוא האגם הפופולרי ביותר מבין האגמים בצפון איטליה. העיירה סירימיונה, בקצה לשון יבשה ארוכה בגדה הדרומית, היא האתר המפורסם ביותר על גדת האגם. כביש צר מקיף את האגם צמוד לגדה וכדאי לנסוע בו. שני הפארקים הגדולים, גארדה-לנד (פארק שעשועים) וקאנבה-וורלד (פארק מים), שוכנים על הגדה המזרחית, לא רחוק מן העיירה גארדה. המקום שמגשים את החלום הרומנטי של אחוזה עתיקה על גדת האגם הוא כף יבשה קטן במרכז הגדה המזרחית בשם סנט ויג'יליו (St. Vigilio).
 
סן ג'ימיניאנו
14 מגדלים דקיקים וגבוהים מעניקים למקום מראה ייחודי. במאה ה-13 ניסתה כל אחת מן המשפחות העשירות בעיר להוכיח שהיא החזקה ביותר על ידי בניית מגדל גבוה יותר מזה של המשפחות האחרות. התחרות המוזרה הזו הניבה עשרות מגדלי אבן מרובעים, שמתנשאים מעל הגבעה. במהלך 700 השנים שחלפו קרסו רוב המגדלים, אבל אלה שנותרו הופכים את הביקור בסן ג'ימיניאנו לחוויה מרהיבה.
 
ונציה
עיר התעלות ונציה היתה מעצמה כלכלית כבר לפני יותר מ-800 שנים. תחושת העושר הזו היא הרגל ששורד עד היום. התיירות היא האוצר העכשווי של ונציה. השיא מגיע פעמיים בשנה: בתקופת הקרנבל בפברואר ובאוגוסט. התחושה הבולטת ביותר כאשר נכנסים לעיר היא של מציאות שונה, ששייכת לתקופה אחרת, רומנטית ואיטית יותר.
 
חוף אמלפי
המפרץ הטבעי מדרום לנאפולי סביבו שוכן הכפר פראיאנו צר וקטן מאוד ולכן אי אפשר לפתח במפרץ הזה מעגן לספינות גדולות. החוף הנפלא והמסולע של פראיאנו משמש רק כמה עשרות מתרחצים בצידו הצפוני וכמה עשרות סירות דייגים בצידו הדרומי. על הצוקים מסביב פזורות עשרות מסעדות. קו החוף המצוקי, שנשקף מן המסעדות ובתי הקפה האלה, נחשב לאחד היפים ביותר באיטליה ויש הטוענים בעולם.
 
צ'ינקווה טרה
האזור הוכרז כבר לפני כעשר שנים כפארק לאומי, כנכס עולמי של אונסק"ו וכאתר שימור בדרגה הגבוהה ביותר. חלק מן הקסם טמון בעובדה שמדובר ברצועת חוף בת 18 ק"מ בלבד, שלאורכה יש הכל – 5 כפרים ציוריים, קו חוף הררי ומפורץ, חופים נקיים, שתי שמורות ימיות, מטעי זיתים וכרמי ענבים, טראסות אבן גבוהות שנבנו במשך מאות שנים, חמישה מנזרים, ומאות קילומטרים של שבילי הליכה מפותלים שמובילם לכמה מנקודות התצפית היפות ביותר שאפשר לבקש. הכפרים בנויים על קו המים. יש להם מעגני סירות וחיבור לקו הרכבת שנסלל לאורך החוף, רובו במנהרות. שביל הליכה יפהפה מחבר בין כפרי החוף.

מזג אוויר

rome

24°-32°
שישי 23°-32°
שבת 23°-32°
ראשון 22°-29°