הנמלים של חבל אנדלוסיה שימשו כנמל המוצא של מגלי העולם הגדולים ביותר. מכאן יצאו קולומבוס, מגלאן ורבים אחרים. אפשר לפגוש בערי אנדלוסיה את הפאר של אותה תקופה. אפשר לבקר בארמונות המלכים, בגנים, בקתדרלות. קשה יותר למצוא את המורשת של המגלים הגדולים. מה כבר נותר כאן מאותו תור זהב מדהים בו התרחב העולם בצעדי ענק, התגלו יבשות, צוירו מפות, נמדד היקפו של כדור הארץ, התגלו האוקיינוסים הגדולים?
נמלי הבית של מגלי העולם מרוכזים על פני אזור לא גדול ולא מאוד מתויר. המרחק מסביליה, העיר הגדולה באזור, אינו רב ואפשר לדחוס הכל אפילו ליומיים נמרצים. אלה לא אתרי התיירות הגדולים והמפוארים ביותר, אבל זה טיול יפה לכמה מן הנופים הפחות מוכרים ולכפרים שידעו ימים טובים יותר.
לספרד יש קו חוף אדיר. הוא נמתח על פני 4,964 קילומטרים בים התיכון ובאוקיינוס האטלנטי. דווקא בגלל הנתונים המרשימים האלה בולטת רצועת חוף קצרה, סך הכל 200 קילומטרים, בה מרוכזים, כבר מאות שנים, שלושה נמלים שמנהלים מאבק איתנים על הבכורה, על תואר הנמל החשוב בממלכה. 200 הקילומטרים האלה נמתחים ממערב למיצר גיברלטר, לאורכו של מפרץ קאדיז ועד לגבול הפורטוגלי. זהו המוצא הדרומי של ספרד אל האוקיינוס האטלנטי. פעילות המגלים התרכזה סביב הדלתה הגדולה בה נשפך נהר הגוואדלכביר לאוקיינוס. סביליה, יותר מחמישים קילומטרים מהחוף, שימשה בזכות הנהר כעיר הנמל הגדולה, המשמעותית ביותר והמעניינת ביותר. הספינות שיצאו מממנה שטו במשך יום שלם במורד הגוואדלכביר, חנו להצטיידות אחרונה ופרידה בסנלוקאר דה באראמדה, נקודת השפך של הנהר אל האוקיינוס, ויצאו למרחב. כאשר, בשנות השמונים של המאה ה-17, נסתם הגווודלכביר בסחף ובבוץ עבר מרכז הכובד לקאדיז ולוואלבה (Huelva), כמאה קילומטרים צפונית מערבית משם.
נתיב קולומבוס
1992 היא ציון דרך משמעותי באזור הזה. 500 שנים מלאו אז למסעו ההזוי של כריסטופר קולומבוס, מי שזכה להירשם בהיסטוריה כמגלה הגדול של אמריקה. ב-1992, כחלק מן החגיגות לציון מסעו של קולומבוס, התקיימה בסביליה התערוכה העולמית. כחלק מאותם אירועים נחנך "נתיב קולומבוס", שעובר בכמה מן הנקודות המשמעותיות ביותר בתולדותיו של המגלה.
האתרים שקשורים בקולומבוס מרוכזים ברדיוס שלושים קילומטרים סביב העיר וואלבה. הנהר טינטו, שנשפך לאוקיינוס סמוך לעיר שימש כנמל המוצא של קולומבוס. כאן, במקום בו נפגשים הנהרות טינטו ואודייל (Odiel) ניצבת אנדרטה ענקית זכרו של קולומבוס. האנדרטה, מתנת ארצות הברית משנת 1929, נוצרה בידי גרטרוד ונדרבילט וויטני וקולומבוס נראה בה, בהתאם לסגנון הקוביסטי המוזר של הפסל, כמתאגרף חמור סבר שחבטו בפניו.
התחנה החשובה ביותר בנתיב זה היא מנזר לה ראבידה (La Rabida), שמונה קילומטרים מוואלבה לכיוון דרום מזרח. המנזר היפה ניצב בלב חורשת אורנים, על דרך שנושאת כיום את השם "אבנידה דל לה אמריקה". למנזר הקטן הזה, שב קולומבוס מלא תסכול בסתיו 1491, כאשר נכשלו ניסיונותיו למצוא תומכים במסע חלומותיו להודו. הוא התבודד במנזר כמה חודשים כדי להרהר בהמשך דרכו ובזכות ההיכרות והידידות שרקם עם אב המנזר חל המפנה בקריירה שלו. הנזיר חואן פרז מלה ראבידה שימש בעבר ככומר המוודה של המלכה איזבל. בתחילת 1492 כתב אליה כדי להמליץ על קולומבוס ומזלו של מגלה אמריקה השתנה.
כיום אפשר לבקר במנזר רק בסיורים מאורגנים שיוצאים משער הכניסה ארבע פעמים ביום (10:00, 13:00, 16:00, 18:00). במנזר כמה חדרים בהם קיימו קולומבוס, אב המנזר ואנשי הצוות שיחות ורקמו תוכניות. החלק המרשים ביותר הוא החצר הפנימית המרובעת, שכולה פורחת בשיחי בוגנווילאה. ב-3 באוגוסט 1992 התכנסו כאן מלך ספרד ובכירי הממלכה כדי לציין 500 שנה למסע ששינה את ההיסטוריה האנושית.
במרחק כקילומטר מן המנזר, בשפך הנהר טינטו, הוקם מוזיאון קטן בו הוצבו במעגן רדוד העתקים מעץ של שלושת ספינותיו של קולומבוס. ההעתקים, בדיוק בגודלן של הספינות המקוריות, בנויים מעץ כהה, ומצוידים בהרבה מאוד פריטי ציוד ששימש את הספנים במאה ה-15. המבקר הצועד בין הסיפונים, נתקל בעשרות חבלים, מכשירים, עוגנים ומוטות משתדל לדמיין לעצמו מה משמעות החיים על סיפונה של אונייה כזו. (המוזיאון פתוח מאפריל עד ספטמבר. בימים שלישי עד שישי בשעות עשר עד שתיים וחמשד עד תשע. בשבת ובראשון מ-11 בבוקר עד שמונה בערב. בשני סגור).
ארבעה קילומטרים צפונה במעלה ריו טינטו שוכנת פאלוס דה לה פרונטרה (Palos de la Frontera), עיירה קטנה, מנומנמת ונעימה מאוד, שחלום הגדולה שלה זוכה לביטוי בלוח שקבוע על בניין הכנסייה ובו כתוב: "או פאלוס, שום מקום לא ישווה לך בתהילה. לא ממפיס, לא תביי ולא רומא הנצחית, לא אתונה ולא לונדון. אין עיר שתזכה לתהילתך ההיסטורית". נכון, קולומבוס אמנם יצא בדיוק מכאן למסעו הראשון, אבל אתונה ולונדון זכו בכל זאת לפירורי תהילה משלהן, גם אם לא אדירים כאלה של פאלוס. האחים מרטין ווינסנטה פינצון, שני הקברניטים שפיקדו על הספינות האחרות במשלחתו של קולומבוס, הם בניה היקרים והחשובים ביותר של פאלוס. אין פלא אם כן שבמקום חולקים להם כבוד אדיר, גדול יותר אפילו מזה שלו זוכה מנהיג המסע.
שפך של נהר אחר, הגוואדלכביר, שימש כנקודת מוצא של מסע אפי פי כמה. מן העיירה סנלוקאר דה באראמדה (Sanlucar de Barraneda) יצא פרננדו מגלאן להקפת העולם הראשונה ב-1519. קולומבוס שט רק 100 ימים מפאלוס עד חופי אמריקה, לא הבין לאן הגיע וזכה לתהילת עולם. מגלאן, בעקשנות ומיומנות שאין כמותם, הוביל את הקפת העולם הראשונה, נהרג במהלך המסע שנמשך שנתיים וחצי וזכה למקום די קטן בזיכרון ההיסטורי שלנו. 250 אנשים, חלקם אסירים שתקופת מאסרם הומרה בשירות ימי, עלו על סיפונן של חמש הספינות שיצאו מסנלוקאר. רק 18 שרדו את המסע וחזרו שנתיים וחצי לאחר מכן לסביליה, תשושים, חולים ומבולבלים. הם הובלו, יחפים ועטופים בסדינים לבנים, אוחזים נרות ארוכים, אל הכנסייה על גדת הנהר.
בסנלוקאר, עיירת נופש ונמל דיג קטן על חוף האוקיינוס, אין שום סימן או ציון למורשת ההיסטורית הזו. עיקר כוח המשיכה של המקום טמון כיום בתעשיית היין ובמאכלי הים המצוינים שמכינים כאן בעשרות המסעדות שפזורות על החוף. "המנזאנילה", יין קל, בן ארבע או חמש שנים, נחשב לאחד המשובחים והמעודנים מבין היינות בתעשייה הספרדית.
ליצירת קשר לחצו כאן »
מידע ואתרים נוספים:
מדיע נוסף על כריסטופר קולומבוס »
מידע נוסף על מגלן »
נתיב קולומבוס באנדלוסיה »
בחזרה ל: שנת ספרד באופקים
.jpg)
.jpg)
.jpg)
