הדרכים היפות באיטליה

כביש צר שמספרו 22 מחבר בין פירנצה לסיינה בחבל טוסקנה. הנופים הם כל מה שמצפים למצוא באזור הנודע הזה: גבעות עגולות, כרמים, בתי חווה אדמדמים ועצי זית. בשתי הערים בקצותיו של המסלול אפשר לבלות ימים יפים, אבל הדרך שאורכה רק כשבעים קילומטרים יפה לא פחות. תענוג מיוחד צפוי לאוהבי היין. לצד הכביש משולטים עשרות יקבים שבהם אפשר לטעום ולקנות קיאנטי ויינות אחרים.

בחירה באחת מ-14 דרכי היין של חבל הקיאנטי פירושה היצמדות לזן מסוים של ענבים שמניב יין מסוג מסוים. לכל אחת מדרכי היין בטוסקנה יש ועדה שמקימה, מסמנת ומנהלת אותה. החוק של חבל טוסקנה מחייב את האגודות האלה לשמור על רמה גבוהה של פיתוח ושירות ועל איכות טובה של המוצרים.

מסלול נסיעה מומלץ באחת מדרכי הקיאנטי יוצא מסיינה לכיוון מזרח (כביש 326). לאחר כעשרים קילומטרים פונים שמאלה לעיירה על ראש רכס – קאסטל נואבו ברארדנייה. המשך הדרך מתפתל צפונה בין הכרמים שגולשים על מורדות הרי הקיאנטי(כביש 484) עד לקאסטלו דיברוליו, כאן, מלבד כמה יקבים מקומיים, מסעדות מצוינות וחנויות, ניצבת מצודה מן המאה ה-15. המשך הדרך, תחילה מערבה ואחר כך צפונה (כביש 408), מוביל אל לב ליבו של חבל הקיאנטי, אל העיירות הקטנות גאיולה אין קיאנטי, ראדה אין קיאנטי, קאסטלינה אין קיאנטי וגרווה אין קיאנטי. כולן שזורות על אחת מדרכי היין היפות באיטליה. נוף הכרמים, הבתים העתיקים, צבעי הפסטל, שדרות עצים, כל אלה הופכים את האזור ואת תעשיית היין למושכי תיירים. מגרווה מוביל כביש (222) צפונה עד פירנצה (כארבעים ק"מ). המרחקים אינם גדולים ולמעשה אפשר לעבור את כל המסלול הזה במהלך יום אחד של נסיעה. הבעיה נעוצה כמובן בכך שכדי ליהנות מן הדרך הזו כדאי לעצור, לטעום, לשתות קצת ואז כבר קשה להמשיך ולנסוע.

הצירוף הייחודי של האזור הוא כביש צר ומתפתל על צלע ההר, מצוקים גבוהים ותלולים עשרות מטרים מעל המים, צמחייה ירוקה, חופים נפלאים ואדניות פורחות בבתים שנבנו תוך התגרות בחוקי הפיזיקה ותלויים באוויר מעל הצוק והים. אלה הקנו ללשון היבשה שמזדקרת מדרום לנפולי שם עולמי כאחד הכבישים היפים והמסוכנים בעולם. דעתם של הנהגים בכביש 145 מוסחת בגלל הנוף, הכביש צר באופן מפחיד והנשימה נעתקת פעם בגלל היופי ופעם בגלל האוטובוס שבא ממול. אורך הקטע מפומפיי לאמאלפי, שמקיף את הלשון דרך סורנטו ופוזיטאנו, רק כשישים קילומטרים. חובבי נהיגה מפותלת ודגים צלויים יגשימו כאן את חלומם.

הנהיגה לאורך הנתיב ההררי והמפותל של הדולומיטים אינה קלה, אבל הנוף המרתק מצדיק את המאמץ. אם באים מדרום, מכיוון העיר ורונה, נוסעים באוטוסטרדה A22 לאורך אגם גארדה עד אמצע הדרך בין טרנטו לבולצאנו. כאן פונה ימינה כביש מספר 48 שמוביל למעבר סלה (Sella) ולוואל גארדנה (Gardena). הכביש ממשיך מזרחה דרך עוד כמה מן המעברים היפים ביותר בדולומיטים עד לעיר הנופש קורטינה ד'אמפצו. אורך הקטע בין האוטוסטראדה לקורטינה כמאה ועשרים קילומטרים. ההרים בקטעים הגבוהים חשופים, נטולי עצים ומאיימים. הכפרים בעלי אופי טירולי, כלומר בנויים עץ, משופעי גגות ועמוסים באדניות גרניום אדום.

מקבץ האגמים של צפון איטליה הוא מגנט תיירותי ענק. לאגו מאג'ורה, לאגו די גארדה, לאגו ד'אורטה לאגו איזיאו ולאגו די קומו הם המפורסמים ביותר. רק 160 קילומטרים מפרידים בין קצה אחד של המניפה לקצה השני. אפשר לטייל ביניהם ואפשר להשתקע לצד אחד מהם. אגם קומו, עליו כתב סטנדאל במאה ה-19 בספרו "מנזר פארמה" שזהו "המקום היפה ביותר עלי אדמות" הוא מוקד משיכה מרכזי באזור וקל מאוד להבין מדוע. ההרים שמקיפים את האגמים סוגרים סביבו בטבעת ירוקה ומרשימה. המים, כך נדמה, כחולים כאן במיוחד והכבישים הצרים משמרים משהו מן הקסם המקורי שראה סטנדאל.    

את הריגוש העיקרי מספק כאן הכביש הצר והמתפתל, צמוד לצלע ההר, שמוביל מקומו, העיר הגדולה ביותר (90 אלף תושבים) לבלאג'יו. אורך הכביש 30 קילומטרים והצירוף של מכוניות ספורט מהירות מדי, עם אוטובוסים כבדים ואיטיים, ללא מפרצי חנייה, כאשר כול הנהגים מסתכלים על האגם ולא על הכביש, הופך את הנסיעה הזו למותחת מאוד.

בלאג'יו, כפר לא גדול, עתיק ויפהפה, ששוכן על לשון יבשה קצת יותר מבודדת, הוא אחד היעדים הנעימים סביב אגם קומו. יש בו עדיין את האווירה של כפר איטלקי קטן, עם בר אפלולי מול הכנסייה. בתי המלון צבועים בצבעים פסטליים, סמטאות מרוצפות יורדות אל האגם, רחוב אחד עם חנויות אופנה מעודכנות מאפשר להרגיש שאנחנו בצפון איטליה. את הנוף היפה ביותר אפשר לראות ממסעדת "לה-פונטה", ששוכנת בדיוק בנקודה בה נפגשות שלושת הזרועות של האגם. יש כאן מעגן סירות, חוף רחצה קטן ומרפסת מופלאה מול הנוף.