שווייץ


    • מסלול לאורך נהר הריין - צפון שווייץ

      51 קילומטרים בלבד מפרידים בין ציריך לשאפהאוזן. ארבעים דקות בלבד נמשכת הנסיעה ברכבת. 14 רכבות מהירות מובילות בכל יום נוסעים בקו הזה. ובכל זאת שאפהאוזן, שטיין-אם-ריין והעיירות שביניהן משמרות, לפחות במרכז העתיק שלהן, את התחושה שהזמן לא גרם כאן נזק. הן עדיין מעוררות את התחושה של תפאורת אגדה של האחים גרים, עם בתים קטנים שקירותיהם מצוירים וקורות עץ תומכות בהם.
       
      אפשר להקדיש לביקור הזה יום אחד ארוך שמתחיל ומסתיים בציריך, אבל כדאי ללון לפחות לילה אחד באחת העיירות. שעות הערב, כאשר ההמונים שבים לערים הגדולות, מאפשרות להפיק מן העיירות הקטנות את המיטב.
       
      שאפהאוזן
      גיתה כינה אותה "עיר המזרקות והחלונות" וציין את סקרנותם של תושבי העיר שבנו לעצמם חלונות גומחה מיוחדים, בולטים ממבנה הבית (oriels) שמאפשרים ליושבים מאחוריהם להתבונן היטב בכל מי שעובר ברחוב מבלי שיבחינו בהם. 171 חלונות כאלה נספרו במרכז העתיק של שאפהאוזן.
      רבות מן המזרקות, העתיקות שפזורות ברחובות העיר נבנו לפני 500 שנים והן עדיין פועלות, צבועות בצבעים חדשים ומבהיקים, מחוברות לצנרת המים העירונית, מבלי שאיש יעלה על דעתו להזיז אותן או להפסיק את פעולתן. לצד רוב המזרקות כתוב הסבר היסטורי מדויק. שתיים מן המזרקות היפות ביותר אפשר לראות בפרוגוונפלאץ (Fronwegplatz).     
      הכנסייה הפרוטסטנטית במונסטר פלאץ, שהוקמה בתחילת המאה ה-11 ושימשה כמנזר בנדקטיני, נחשבת לפנינה הארכיטקטונית של העיר. בחצר הכנסייה, בלב הגן המטופח ניצב עדיין הפעמון מן המאה ה-15 שהעניק את ההשראה לאחד משיריו הנודעים של שילר.
       
      כדי לצפות בתצפית היפה ביותר על העיר כדאי לטפס למצודה (Munot) שהוקמה ב-1564. פיתולי הריין וגגות העיר פרושים סביב המצודה העגולה, היחידה שנבנתה על פי התכנון המדויק שהציג במאה ה-16 אלברכט דירר בספרו "העקרונות המדעיים של הביצורים". כמעט חמש מאות שנים עברו מאז, והמצודה עדיין מפגינה את העקרונות האלה באופן מושלם. הביקור אינו כרוך בתשלום ומהווה פרס למי שמצליח לנשום לאחר שטיפס מאות מדרגות תלולות. יש אמנם כביש שמאפשר למכוניות להגיע כמעט עד לפסגה אבל רק מעטים בוחרים בדרך הקלה הזו.
       
      מפלי הריין
      מפלי הריין הם עדיין בעלי העוצמה הרבה באירופה – 700 מטרים מעוקבים מים חולפים בהם בשנייה. רוחבם 137 מטרים וגובהם הצנוע 21 מטרים. המראה יפה במיוחד בתחילת הקיץ, כאשר מי הפשרת השלגים גועשים במורד הנהר.  
      הרוצים להירטב יכולים לעשות את דרכם בסירה שמוליכה אל הסלע הגדול שניצב במרכז המפלים. זו חוויה משעשעת בעיקר בשל העובדה שעל המדרגות שמטפסות אל ראש הסלע מצטופפים בשעות העומס תריסר אוחזי מצלמות שמנסים ללכוד את המראה המרשים ללא שותפיהם לחוויה.
      כדי להגיע אל המפלים נוסעים כעשר דקות באוטובוס מספר 1 מתחנת הרכבת בשאפהאוזן. ההליכה מן האוטובוס אל המפלים אינה קשה, והסיור כולו נמשך כשעה וחצי עד שעתיים.
       
       
      הפלגה על הריין
      שטיין אם ריין (Stein Am Rhein) שוכנת על גדת הנהר במרחק עשרים קילומטרים בלבד משאפהאוזן. קל מאוד להגיע אליה ברכבת או במכונית, אבל הדרך היפה ביותר היא להפליג על הנהר. כמה ספינות עושות את הדרך הזו בכל יום ומחזיקי כרטיס רכבות שווייצרי שבועי זכאים להפלגה ללא תוספת תשלום. השיט נמשך כשעה וחצי ובמהלכו מגישים ארוחה ושתייה. עיקר התענוג טמון בישיבה על הסיפון, כאשר הספינה חולפת על פני כפרים קטנים ותחת כמה גשרי עץ עתיקים.
       
      שטיין אם ריין
      העיירה הקטנה בה מתגוררים 3,000 תושבים היא אחת הדוגמאות המרשימות ביותר של שימור אדריכלות וסביבה. היא אינה מופיעה ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו והמניע לשימור הקפדני כל כך הוא ההכרה של תושביה שפרנסתם תלויה לחלוטין בהצלחה להפוך את המקום לבועה של ימי הביניים שתמשוך תיירים. הרחובות המלאים ובתי הקפה הצפופים בביקור שנעשה בתחילת הקיץ מעידים על כך שהמאמץ משתלם.
      האטרקציה העיקרית בשטיין אם ריין הן חזיתות הבתים המאוירות ברחוב הראשי ובכיכר העירייה. כמאה בתים, הראשונים שבהם נבנו כבר במאה ה-11, זוכים כאן ליחס של יצירות אמנות יקרות ערך. רבים מהם זכו לצביעה מחדש, שנעשתה בטכניקות העתיקות ותוך התחשבות בחומרים ובגוונים המקוריים. התוצאה יפה, אבל המבחן האמיתי של העיירה הם דווקא הרחובות האחוריים. במקומות רבים אחרים בהם נעשה מאמץ לשמר את הקירות החיצוניים ברחוב הראשי נוצרה תחושת תפאורה בסרט, כלומר חזית שאין מאחוריה מאומה. בשטיין אם ריין, לא מעט בזכות הגודל המוגבל של המקום, מצליחים ברוב המקרים להתגבר על הבעיה. גם הבתים שאינם ניצבים ברחוב הראשי שמורים היטב, הציורים שעל חזית הבתים הפחות מרשימים נקיים, וכמעט לא נעשו כאן פשרות שמיטיבות עם התושבים הנוכחיים על חשבון פגיעה באדריכלות העבר.
       
      שטיין אם ריין עשויה לשמש בסיס טוב לסיורים באזור אגם קונסטנץ הסמוך. בלשכת התיירות המקומית מחלקים מפות של מסלולי רכיבה על אופניים, שפרוסים על פני האזור כולו, בעבר השווייצרי ובעבר הגרמני של הגבול. מכאן אפשר לחזור בנסיעה שנמשכת כשעתיים ברכבת לציריך (דרומה) או להמשיך צפונה לכיוון עמק הריין או אזור "היער השחור" בגרמניה.
      להמשך קריאה
    • טיול בעמק אנגדין

      בחבל אנגדין (Engadin), בקנטון גראובונדן (Graubunden) בקצה הדרום מזרחי של שווייץ, אפשר למצוא נופים פראיים, טבעיים, ללא התערבות אנושית בלב הרים גבוהים ומרתקים.
       
      עמק אנגדין והפארק הלאומי של שווייץ אינם במרכזה של מפת התיירות השווייצרית. הפארק הלאומי הוותיק, שהוקם כבר ב-1914, הוא הפארק הלאומי היחיד במדינה ואחד הוותיקים באירופה. שטחו 172 קילומטרים רבועים ושבילים באורך 80 קילומטרים מתפתלים בו בין גובה 1,400 מטר לגובה 3,200 מטר מעל פני הים. חלקים מן הפארק מכוסים כל השנה בשלג אבל בקיץ הוא מספק כמה מסלולי טיול נהדרים.
       
      חוקי השימור וההתערבות האנושית בפארק נוקשים במיוחד – הפארק פתוח רק שישה חודשים בשנה, בין מאי לנובמבר ולמעשה אסורה בו התערבות אנושית מכל סוג. אם פורצת בשטח הפארק שריפה הפקחים לא יכבו אותה.
       
      במהלך יום הליכה בפארק אפשר לצעוד די בקלות כחמישה עשר קילומטרים. ההליכה בין גובה 1,600 מטר לגובה 2,200 מטר ומלבד צבאים ואיילים רואים גם מרמיטות (יונק מכרסם) ונשרים מרשימים. בסיומה של ההליכה כדאי לאכול מרק שעורה סמיך עם כוס יין אדום בבקתת ההרים וארוש (Varusch), על גבול הפארק.
       
      עמק אנגדין נקרא על שמו של הנהר אן (Inn) שמוצאו במעבר האלפים מאלויה (Maloja) בפינה הדרום מזרחית של שווייץ, סמוך לגבול עם איטליה. הנהר אן זורם לכיוון צפון מזרח, חולף על פני עיירת הנופש סן מוריץ בגובה 1,800 מטר וממשיך אל הכפרים הקטנים, הפחות מפותחים, ולכן היפים והמעניינים ביותר באזור אנגדין: סאמדאן (Samedan), צואוץ (Zuoz), שאנף (Schanf) וצרנץ (Zernez). אורך קטע הנהר אן שזורם בשווייץ עד לגבול האוסטרי (ולאחר מכן אל הדנובה) רק כמאה קילומטרים, אבל כמה סיבות הקנו לאזור שם ומוניטין מיוחדים במינם. הפארק הלאומי שמשתרע בין צואוץ לצרנץ ממזרח לנהר הוא רק אחת מהן. הסיבה המרכזית לייחודו של עמק אנגדין היא שפת הרומאנש, שתושבי האזור עדיין דבקים בה בגאווה עצומה. זה ניכר הרבה פחות בעיירה גדולה כסן מוריץ אבל בצואוץ, כפר מסורתי וקהילה סגורה ששוכנת בגובה 1,730 מטר, מדברים רוב התושבים רומאנש. בכל מקום אליו נכנסים מקדמים את האורח בברכת הרומאנש "אלגרה". הם יודעים היטב שאינך דובר השפה, אבל חשוב להם להדגיש שהם דווקא כן. סך הכל שישים אלף אנשים שולטים בשפת רומאנש, אבל הפעילות שמלווה את שימורה של השפה והתרבות שלה מרשימה.
       
      במהלך סיור בצואוץ, כפר לא גדול עם בתי אבן מסיביים, רובם מן המאה ה-16, אפשר להבין עד כמה חשובה השפה לתרבות המקומית. על רבים מן הבתים מופיעות כתובות חקוקות על שיש או מצויירות בצבעים בולטים שנקראות "סגראפיטו". רבות מן הכתובות האלה בנות מאות שנים. תרגום אחת מן הכתובות אומר כך: "חיינו הם מסכת של שקרים. כל אחד אומר שהוא שותה מים מן המזרקה, אבל בעצם כולם שותים יין מהחבית".
       
      הגעה 
      הגעה לעמק אנגדין ברכבת: לעמק אנגדין התחתון קל להגיע ברכבת שנוסעת מציריך ללנדקווארט (Landquart) ומשם, דרך מנהרת וראינה ליבשובי עמק אנגדין. לעמק אנגדין העליון כדאי לנסוע לקור (Chur) ומשם לסאמדאן (Samedan). 
      הגעה באוטובוס: מדאבוס, דרך פלואלה פאס לצרנץ (Zernez). 
      הגעה במכונית: מציריך דרך לנדקווארט ומעבר ההרים פלואלה (Fluela) לאנגדין.
       
      הכניסה לפארק הלאומי חופשית והוא פתוח בכל יום משמונה וחצי בבוקר עד שש בערב.
      להמשך קריאה

מלאו פרטים ונחזור אליכם


הרשמה לניוזלטר

-->