איסלנד


    • הלגונה הכחולה

      לא גובים תשלום עבור הכניסה לאתרי הטבע באיסלנד. הכניסה לכל השמורות והפארקים חינם ובכמה מהם יש בכניסה מרכז מבקרים גדול שמחלק מידע ומפות. הלגונה הכחולה, חמישה קילומטרים מצפון לגרינדאוויק בדרום מערב איסלנד, אינה אתר טבע והכניסה אליה כרוכה בתשלום גבוה (30 יורו לאדם), אבל שווה כל אגורה. הלגונה, מאתרי התיירות הפופולריים ביותר באי, מתגלה כאתר מפתיע ואפילו חלומי. למעשה זאת בריכה מלאכותית גדולה, שנחפרה בלב משטח בזלת שחורה. אל הבריכה מזרימים מים חמים, תכלכלים בגוון חלבי ואטום, שבוקעים מבטן האדמה במפעל האנרגיה הסמוך. כאשר המים מגיעים ללגונה יורדת הטמפרטורה שלהם עד שלושים ושמונה מעלות. אדים לבנים מרחפים מעל המים, ויוצרים מראה נהדר. המבקרים שטובלים בהם מורחים על פניהם מינרלים שאספו מקרקעית הבריכה ויוצאים מחייכים ונינוחים הרבה יותר מכפי שהיו כמה שעות קודם.
       
      האתר המודרני והמעוצב הזה מופעל בעזרת מכשירים אלקטרוניים ונראה כמו נלקח מסרט מדע בדיוני. שומרים במדים שחורים ובאפודות צהובות בוהקות סובבים בין הבריכות ומחזקים את הרושם שאנחנו טובלים במרחצאות על המאדים. 
      כדי להגיע ללגונה הכחולה מרייקיאוויק נוסעים בכביש 41 ולאחר מכן דרומה בכביש 43.
      להמשך קריאה
    • מפגש היבשות

      גשר קטן להולכי רגל חוצה ערוץ נחל. הים נראה במרחק ופרחים סגולים, שבאיסלנד קוראים להם "לופינה" והם דומים להפליא לתורמוסים, פורחים סביב. מאופק לאופק לא רואים אפילו עץ אחד. הנוף חשוף ופתוח. שלט מתכת לבן קבוע באמצע הגשר. במרכזו כתוב "בעקבות האלים – נקודת האמצע". בקצהו הימני כתוב "ברוכים הבאים לאירופה" ובקצהו השמאלי "ברוכים הבאים לאמריקה".
       
      המבקרים המעטים שחוצים את הגשר הנידח מתמלאים בתחושת גאווה על שצעדו באומץ בין היבשות. ההסבר מופיע בשלט נוסף – בדיוק במקום זה נפגשים הלוחות הטקטוניים שלשתי היבשות. חציית הגשר היא למעשה מעבר מאירופה לאמריקה. לוחות היבשות העצומים מתרחקים זה מזה בקו התפר בקצב של שני סנטימטרים בשנה. האתר הזה, ליד הכפר האפניר, בקצה הדרום מערבי של איסלנד, מושך מעט מבקרים. הוא צנוע, כמעט נחבא בצד הדרך ובכל זאת מעיד על הכוחות העצומים שפועלים באיסלנד. תזוזת היבשות היא לא רק תיאוריה רחוקה, אלא חוויה שכל מבקר באי הצפוני נוגע בה.
      להמשך קריאה
    • האדמה המבעבעת בסלטון

      במרחק פחות משעה נסיעה מן הלגונה הכחולה, לצד קלייפרוואטן, אגם כחול מצפון לעיירה קירסוויק, עולה ריח נורא של גופרית מצחינה מן האדמה. אדים לבנים ובוץ אפרפר מעידים שהפעילות הגעשית באזור ערה. האתר נקרא סלטון (Seltun) והמבקרים צועדים בו בין בריכות מבעבעות ומעט מאיימות. עד 1999 התפרץ כאן בכל שעה גייזר מרשים אלא שאז, הגייזר התפוצץ והותיר אחריו בריכות בוץ אפורות, מבעבעות, שהטמפרטורה בתוכן מתקרבת למאה מעלות. לצידן פעורים כמה לועות קטנים, פולטי קיטור, שנראים עצבניים וכלל לא מזמינים וביניהם נבנה שביל מסודר, מחופה בלוחות עץ, שהמבקרים צועדים עליו, משתדלים להתעלם מן הריח וליהנות מן הצבעים של הגופרית הצהבהבה והמינרלים שצובעים את מדרונות ההר כהפרשות של כדור הארץ.
       
      כדי להגיע לאתר הגעשי סלטון נוסעים מזרחה בכביש 427 עד קירסוויקו אז בכביש 42 צפונה.
      להמשך קריאה
    • שלושה מפלים

      כמאה קילומטרים מזרחה מסלטון, לא רחוק מן נקודה הדרומית ביותר באיסלנד, חולף כביש מס' 1, שמקיף את האי, למרגלות הר הגעש Eyjafjallajokull. עשרות נהרות זורמים באזור זה מן הקרחונים שבהרים אל הים. כמה מהם יוצרים בדרכם מפלי מים מרשימים.
       
      היפה שבהם הוא כנראה סליאלאנדספוס (Seljalandsfoss) שניתך מן הר עשרים קילומטרים מדרום-מזרח לעיר וולסוולור (Hvolsvollur). שביל בוצי מוליך לנקודת תצפית גבוהה מעל המפל ובהמשך מוביל את הסקרנים לצידו האחורי, בנתיב שחולף בין המים הניתכים מגובה עשרות מטרים לבין קיר הסלע. המפל נראה ממקום זה כווילון רועש, שממסך את הסביבה ומערפל את הראייה. שתי קשתות צבעוניות בוהקות בשמש והופכות את המחזה כולו לחלום מתוק.
       
      שרה קילומטרים מזרחה משם, ליד העיירה סקוגאר, גולש מפל גדול נוסף –סקוגאפוס (Skogafoss). זהו אחד המפלים המפורסמים באיסלנד. גובהו שישים ושניים מטרים וניגוד מרתק נוצר בין המים הלבנים הבוהקים בשמש לבין החול השחור כפחם באפיק הנחל לתוכו נופלים המים. השביל הנוח מאפשר להתקרב למרחק מטרים ספורים מן המפל ובנקודה זאת הרעש החזק של המים הניתכים והרסס שאופף את המבקרים מעלימים את כל השאר.
       
      המפל השלישי, כשישים קילומטרים מזרחה, נושא את השם סיסטראפוס (Systrafoss). הוא דק יותר מן האחרים אבל גולש בין סלעי ענק שחורים, מכוסים אזוב ירוק. כמה כבשים רועות באחו שלצידו, ולמרבה השמחה, כאשר הגענו אליו לא היה שם אפילו מבקר אחד שהתעניין בו. מפל פרטי, שרק אנחנו נהנים מן היופי שלו, צופים בו מרחבת דשא קטנה, פסטורלית, לצד הכבשים.
      להמשך קריאה
    • החוף, הצוק והמגדלור של דירהולאי

      צוק הסלע הגדול דירהולאי (Dyrholaey) הוא המקום הדרומי ביותר באיסלנד (10 ק"מ ממערב לעיירה וויק). גשם זלעפות ניתך כאשר הגענו אליו בדרך עפר תלולה ומתפתלת. הרוח איימה להעיף אותנו ממרומי הצוק אל החופים השחורים והארוכים שנמתחים למטה. שערי סלע טבעיים וענקיים נטועים במים, ואלפי עופות, שהאזור כולו הוכרז כשמורה כדי להגן עליהם מרחפים סביב. מגדלור לבן וגדול ניצב במרומי הצוק ומוסיף לתמונה נופך של דרמטיות. במדריך אמנם כתוב שביום יפה רואים מראש הצוק נוף נהדר, אבל אז הרי לא מבינים לשם מה הוקם כאן מגדלור.
      להמשך קריאה
    • הקרחון בסקאפטאפל

      וטנאיוקל (Vatnajokull) הוא הקרחון הגדול באירופה ואחד הגדולים בעולם מחוץ לאנטארקטיקה. במשך שלושה ימים טיילנו מדרום לו, מקיפים אותו באיטיות, מנסים להבחין בפרטים. ענן גדול, אפור וכבד עטף את הענק וחסם את הראייה. רק באזור מרכז המבקרים בסקאפטאפל הצלחנו להתקרב מספיק. השמיים התבהרו קצת ואפשר היה להבחין במשטחי הקרח העצומים, שגולשים מן ההר, חרוצים במיליוני תלמים, סדקים ובקעים. הליכה קצרה, כחצי שעה ממרכז המבקרים, מובילה אל שולי הקרחון. אפר שחור מכסה חלק גדול מן המשטחים התכלכלים. המדריכים המקומיים מסבירים שהציפוי של אפר וולקני שחור הוא תוצאה ישירה של התפרצות הרי הגעש במהלך השנה האחרונה. השברים שנבקעו מן הקרחון מסגירים על הצבע התכלכל המקורי.
       
      כמה דקות נסיעה ממרכז המבקרים מגיעים לרחבת חניה שמובילה לאחת מזרועות הקרחון שנקראת Svinafellsjokull. שבריהקרחון צפים כאן בבריכה ובהמשך השביל מגיעים לתצפית מופלאה על הקרחון, שנראה מכאן כחיה ענקית, רובצת, שממרחק כה קטן אפשר אמנם להבחין בפרטי הפרווה שלה, אבל אין שום סיכוי להבין את צורתה הכוללת או את טיבה.
       
      להמשך קריאה
    • לגונת הקרחונים ויער עתידני

      חמישים קילומטר ממערב לעיר הופן (Hofn), לצד כביש מס' 1 מתגלה אחד המראות המופלאים באיסלנד. מאות שברי קרחון בצבעי כחלכל, טורקיז, אפור ולבן צפים בלגונה די גדולה, שנוצרה לפני כשמונים שנים וחוצצת בין הקרחון לים. הדרך הטובה ביותר לצפות בלגונת הקרחונים Jokulsarlon  היא להצטרף לשיט קצר שיוצא בכל שעה מבית הקפה שניצב על החוף. הרכב האמפיבי המוזר נוסע תחילה על היבשה ולאחר מכן יורד אל המים הקפואים ומשייט בין גושי הקרח הענקיים. הקרבה הזאת אל שברי הקרחון, שכמה שחפים ניצבים עליהם וכלבי מים שוחים בקרבתם היא חוויה משונה, שמגמדת אפילו את שלל החוויות המוזרות שמעניק הביקור באיסלנד.
       
      במהלך השיט בין הקרחונים קל להגיע למסקנה שזאת ארץ חדשה לגמרי, נטולת עצים, שנוצרת עכשיו, ברגעים אלה, בעודנו מתבוננים בה. זה נכון שיש באיסלנד רק מעט עצים, אם כי רואים שמושקע מאמץ בנטיעה ובגידול שלהם. אחת הבדיחות המקומיות אומרת שאם אבדה לכם הדרך ביער באיסלנד כל שעליכם לעשות הוא להזדקף, אבל בהאוקאפל (Haukafell), כחצי שעה נסיעה מיוקולסארלון וקצת מצפון לכביש 1, זה לא יספיק. במקום אפשר לראות את תוצאותיו של פרויקט ייעור אופטימי במיוחד. לפני עשרים שנה נטעו כאן עצים בכמה חלקות ניסיון. היום מטילים חלק מהם צל רחב. צריך גישה חיובית בשביל לגדל יער באי חשוף לחלוטין, אבל מי ששרד את הקרחונים, הרי הגעש, הלילות הארוכים, הקור והגשם כבר הוכיח הרי שהוא אופטימיסט.
      להמשך קריאה

מלאו פרטים ונחזור אליכם


הרשמה לניוזלטר

-->