ארה"ב


    • הדרכים היפות בארצות הברית

      הכבישים והדרכים נחשבים כבר מזמן למיתוס ולחלק בלתי נפרד מן התרבות האמריקאית. תרבות שמקדשת את הנסיעה במכונית כבילוי בפני עצמו, חוויית מרחבים שאינה זקוקה ליעד מוגדר, המשך הדהרה על הסוס במערב הפרוע. לאור זאת קצת מפתיע לגלות שרק בשנת 1991 מיסדו האמריקאים את אהבת הדרך שלהם והגדירו באופן ממוסד את הדרכים הנבחרות והיפות ביבשת. אלה לא הדרכים החשובות ביותר, לא עורקי התנועה הרחבים והעמוסים ביותר. הפרויקט כולו נקרא America’s Byways. כיום רשומות במסגרת זו 126 דרכים, שחולפות ב-44 מדינות ברחבי ארצות הברית. כדאי לחפש ולהכיר אותן במהלך כל נסיעה באמריקה, כיוון שהן דרכי נוף נבחרות, שמובילות למסלולים יפים ומעניינים במיוחד. 
       
      126 הדרכים שנכללות כיום במבחר מתחלקות לשתי קבוצות: 99 דרכים נחשבות דרכי נוף לאומיות. 27 זוכות לכתר נכבד יותר ונקראות All American Road. כדי להיכלל בקבוצה המצומצמת והיוקרתית יותר יש להוכיח שהדרך ניחנה לפחות בתכונה אחת, שמעניקה לה ייחוד שאי אפשר למצוא במקומות אחרים. דרך כזו נחשבת ליעד שמצדיק טיול. היא מספקת כהגדרת מנהלי התוכנית "חוויית נסיעה יוצאת דופן".
       
      ההכרה היא לב העניין. ההצבעה על מבחר כה מצומצם של דרכים ברחבי מדינה ענקית כארצות הברית הופכת את הרשימה המצומצת של 27 כבישים ברחבי אמריקה למועדון אקסקלוסיבי ונחשק. את המידע המלא על כל הדרכים הצדדיות של אמריקה אפשר למצוא באתר:  www.byways.org. האתר מפרט מסלולי טיול מומלצים, מקומות לינה לאורך הדרך ומפות. 
       
      מובאים כאן פרטים על שלוש דרכים יפות, מבחר מצומצם במיוחד מתוך הרשימה כולה. כל אחת מן הדרכים מספקת חוויית נסיעה מרגשת ובעיקר נוף שמרחיב את הנפש.
       
      כביש מס' 1, חוף קליפורניה
      "זו, קרוב לוודאי, הדרך הכי מפורסמת מן המבחר כולו". ניקול פוסרט, שעובדת עבור תוכנית "הדרכים הצדדיות של אמריקה" בקליפורניה מבינה היטב את המשיכה אל כביש מס' 1, שמלווה את חוף האוקיינוס השקט. במפת הדרכים הצדדיות נמתח הקטע המוגדר כיפה במיוחד מדרום לעיר מונטריי עד סן לואיס אוביספו. קטע נוסף נמתח מדרום לעיר זו. פוסרט העניקה גם עצה, שבדיעבד התגלתה כחשובה ביותר. "יש יתרון עצום לנסיעה בדרך הזו מצפון לדרום ולא בכיוון ההפוך". השיקול פשוט: כאשר נוסעים מצפון לדרום נפרסים הנופים היפים של קו החוף והאוקיינוס מימין למכונית. מצד זה נפערים גם מפרצי החניה הקטנים, שמאפשרים לנוהגים על הכביש לעצור, להתמתח, לצלם וליהנות מן הנוף. אלה שנוסעים על הכביש המפותל והצר מדרום לצפון נאלצים לבהות בערגה בנופים, כאשר קו הפרדה לבן מונע מהם לחנות לרגע וליהנות. הפיתוי לעצור עצום. המפרצים, הסלעים, העצים סחופי הרוח, הצוקים והאיים הקטנים יוצרים מראה נהדר. אורך הקטע הצפוני 120 קילומטרים ובמרכזו הוא חולף בשמורת הטבע ביג סור (Big Sur). הסופר רוברט לואיס סטיבנסון, אדם שנסע לכמה מקומות, תיאר את קטע החוף הזה כ"מפגש היפה בעולם בין ים ליבשה".     
       
      דרך אקאדיה, מדינת מיין, צפון מזרח ארצות הברית
      דרך קצרה שאורכה רק 65 קילומטר. יחד עם זאת, משך הביקור המומלץ לאורך המסלול כשלושה ימים. המוקד העיקרי כאן הוא הפארק הלאומי אקאדיה. נקודת המוצא היא מרכז המבקרים אקאדיה בעיירה האלס קוב (Hull’s Cove). הכביש שאליו נצמדים הוא SR3. לאחר מכן ממשיכים באותו כביש עד הרי שאמפליין. באזור זה, בתחומי הפארק הלאומי אקאדיה, יש כמה שבילי הליכה יפים במיוחד.
       
      דרך האגמים, צפון מדינת ניו יורק
      מסלול ארוך זה נמתח על פני 730 קילומטרים ולאורכו ירוו חובבי מגדלורים ונופים נחת. למעשה מדובר במסלול שמלווה מדרום את הגבול בין ארצות הברית לקנדה, לאורך האזור המזרחי של האגמים הגדולים. בנתיב זה ניצבים 26 מגדלורים, כמה נמלים מעניינים, מוזיאונים קטנים ומיוחדים ועשרות אתרי טבע מרשימים ובראשם מפלי הניאגרה.
      להמשך קריאה
    • מסלולי טיול באזור ניו אינגלנד - ארצות הברית

      פסטיבלי דלעת
      השיא העולמי החדש שייך לחקלאי מאוהיו שהצליח לגדל דלעת-מפלצת ששוקלת 782 קילוגרם. בכל סתיו מגיעים לתחרויות הארציות ברחבי ארצות הברית מגדלי דלעת נלהבים חדשים. עשרות אלפי תיירים ומבקרים מתגודדים בירידים כפריים כדי לראות אותם.
       
      דלעות כתומות בוהקות ועלי שלכת צהובים ואדומים הם תשוקת הסתיו הגדולה של אמריקה. הנהירה אחריהם צוברת בשנים האחרונות ממדים שקשה קצת להאמין בהם. פעם זה היה בעיקר באזור ניו אינגלנד (מדינות צפון מזרח ארצות הברית, מיין, קונטיקט, ניו המפשייר, מסצ'וסטס, ורמונט ורוד איילנד). היום מתפשטת הנהירה אחר השלכת והדלעת למדינות רבות אחרות ברחבי המדינה. אפילו בקנדה מתקיימים כמה פסטיבלי דלעת וטיולי שלכת יוצאים לדרך מוקדם יותר מאשר במקומות אחרים.
       
      בעיירה קין (KEENE) בניו המפשייר אספו והציגו בפסטיבל הדלעת של אוקטובר 2008 כמות מדהימה של 22,663 דלעות שגולפו ועוצבו כמנורות חלולות ("המנורה של ג'ק"), כמיטב המסורת המקדימה את חג הלוווין (ליל כל הקדושים). למרות זאת היתה אכזבה מסוימת בסיום הפסטיבל. שנה קודם לכן אספו שם אלף דלעות יותר, ולמרות שקין עדיין מחזיקה בשיא העולמי הרשום בספר השיאים של גינס, לא הצליחו 55 אלף משתתפי הפסטיבל לשבור אותו. השנה, מבטיחים המארגנים, כאשר ייפתח פסטיבל הדלעת ב-16 באוקטובר 2010, יישבר מחסום 25 אלף. אתר הפסטיבל »
       
      הפסטיבל של קין אמנם מפורסם במידה מסוימת בזכות מספר הדלעות הגדול שמצליחים לאסוף בו, אבל למעשה הוא רק אחד מבין עשרות פסטיבלים דומים להפליא שנערכים במקומות רבים בארצות הברית מסוף חודש ספטמבר ועד ליל כל הקדושים, החל כל שנה ב-31 באוקטובר. ההיגיון של פסטיבלי הדלעת והתזמון שלהם פשוטים: הדלעות, ענקיות, כתומות ומרהיבות, מבשילות בסוף ספטמבר. הן מוצגות לראווה ולמכירה בצידי הדרכים, בכניסה לחוות שבהן מגדלים אותן ובכל השווקים העירוניים. המסורת אומרת שבכל בית כפרי, בעיקר כזה שיש בו ילדים, יגלפו במהלך אוקטובר בדלעת ענקית פרצוף מפחיד, יתקעו בתוכה נר או פנס ויציבו אותה בחלון הבית, או לצד הדלת. בבתים רבים בניו אינגלנד אפשר לראות במהלך אוקטובר חמישה או שישה פרצופים כתומים ומחייכים כאלה בכל חצר.
       
      המבחר של פסטיבלי דלעת גדול מאוד. אלה אירועים ששומרים עדיין על האופי הכפרי והתמים שלהם. יש בהם פעילויות שמיועדות לכל המשפחה, משחקים לילדים, הרבה תחרויות אפייה של מאכלים עשויים מדלעת, תחרויות יופי מקומיות בהן מוכתרת "מלכת הדלעת" ו"צעירת הדלעת של השנה". כל אלה הם מין גרסה עכשווית לאגדת סינדרלה שנסעה לנשף בדלעת שהפכה למרכבה מהודרת. הגברים מתעסקים בעיקר בתחרויות שקילה בהן מוכתרים הדלעת הכבדה ביותר והמגדל המוצלח ביותר (גם הוא, בדרך כלל, די כבד). 
       
      השנה אפשר למצוא פסטיבלים כאלה בעיירה ורסאי באינדיאנה  (3-7 באוקטובר), בברוקוויל קנזס, (6-7 באוקטובר),  במילפורד ניו המפשייר (11-13 באוקטובר), ובסירקלויל אוהיו (16-18 באוקטובר). 
      מידע על רבים מספטיבלי הדלעת בארצות הברית אפשר למצוא באתר האינטרנט »
       
      באוהיו זוכה פסטיבל הדלעת לפופולריות עצומה. תושבי סירקלויל מעידים על 300 אלף מבקרים בכל שנה, שמציפים את רחובות העיר הקטנה. חלק מן הפופולריות הזו נובע מן הוותק של הפסטיבל המקומי – הנערך ברציפות מאז 1903. באורח לא צנוע במיוחד מכנים תושבי סירקלויל את הפסטיבל שלהם "הצגת החינם הגדולה בעולם". לרגע אפשר לשכוח שמדובר בסך הכל בפסטיבל הדלעת השנתי.
       
      גם הדיוטות שדלעת ששוקלת כמה מאות קילוגרמים לא מרשימה אותם במיוחד יכולים לשאוב הנאה גדולה מן הצבעים העזים שהתצוגות האלה יוצרות. אל הכתמים הכתומים העזים האלה מצטרפים עלי השלכת, שהופכים מסוף ספטמבר עד סוף אוקטובר מירוקים לאדומים, זהובים, צהובים ובסופו של דבר חומים. הסיבה פשוטה מאוד – הימים הקצרים יותר, שעות האור מתמעטות ועוצמת השמש הפחותה משפיעים על הכלורופיל המעניק לעלי העצים את הגוון הירוק. התוצאה - יערות גדולים של עצי אשור, ליבנה ואדר משנים מסוף ספטמבר בהדרגה את צבעיהם. סוד היופי של היערות בשלכת טמון בעיקר בכך שיגדלו בהם עצים מסוגים שונים. כך נוצרים כתמי צבע וגוונים, שנובעים מכך שלכל עץ יש קצב משלו, שבו עליו מצהיבים ונושרים. באמצע אוקטובר נוצר מצב בו חלק מן העצים בתחילת התהליך ואחרים כבר בסיומו.   
      התופעה הזו זכתה לפרסום רב והפכה את טיול הסתיו ליערות של ניו אינגלנד לענף תיירות מכניס ומצליח מאוד. כתוצאה מכך במהלך אוקטובר אי אפשר להשיג במקומות רבים אפילו מיטה אחת באלפי בתי המלון והמוטלים הפזורים באזור הזה, אחד העשירים והמפותחים בארצות הברית. ברחבי מיין, שנחשבת לנפלאה במדינות השלכת, מזמינים רבים את חדרי המלון שלהם שנה מראש, כאשר הם לוקחים כמובן את הסיכון שהשלכת תתאחר או תקדים ותציג אותם באור קצת מגוחך. 
       
      מסלולי שלכת
      "מציצי העלים" (LEAF PEEPERS) הוא הכינוי המקובל לתיירי השלכת. רובם נוטים בעיקר לנסיעה ממושכת במכונית ומסתפקים רק בגיחות קצרות לשיטוט בין העצים ולדריכה על מרבד עלי השלכת. הליכה ממושכת ביער לא נראית להם הכרחית. לעומת הנוסעים הנמרצים האלה יש גם גרסה שונה, של אלה שזמנם והסבלנות בידם. הם מגיעים לאחת העיירות בניו אינגלנד ושוכרים בה חדר לכמה שבועות. כך הם יכולים לעקוב מקרוב אחר השתנות הצבעים ההדרגתית ביער הקרוב והחביב עליהם.
       
      בין המסלולים שנחשבים ליפים ביותר אפשר למנות את הטיול היוצא מן העיירה באנגור (BANGOR) במיין, עיר מגוריו של הסופר סטיבן קינג, ומקיף את הפארק הלאומי אקאדיה, על חוף האקויינוס האטלנטי. באזור החוף המרכזי של מיין נחשב אזור שמורת קיימדן הילס לנקודת צפייה מצוינת בשלכת. 
      בניו המפשייר מומלץ לצפות בעלי השלכת בעיקר לאורכו של כביש מס' 101, מדרום לעיירה מנצ'סטר ולכיוון מילפורד. קטע זה נחשב לאחד המרהיבים ביותר בעיקר בזכות עצי האדר הענקיים שמסוככים על הכביש.  
      בוורמונט ממליצים המומחים לנסוע לאורך כביש מס' 9 מזרחה או לאורך כביש 100 צפונה. עיירה בשם ניופיין (NEWFANE), באזור המכונה ההרים הירוקים, נחשבת כאן ל"דוגמא המושלמת לישוב בניו אינגלנד". 
      באזור העיירה גרפטון שבמדינת ורמונט ניצבים כמה מן הגשרים שזכו לפרסום בספר ובסרט "הגשרים של מחוז מדיסון". סביב הגשרים האלה צומחים עצי אדר (מייפל) שעליהם הענקיים מעניקים לשלכת כמה מן הצבעים היפים ביותר.
      להמשך קריאה
    • מסלול טיול באגם טאהו

      אגם טאהו, במרכזו עובר הגבול בין קליפורניה לנבאדה, הוא האגם האלפיני הגדול ביותר בצפון אמריקה. היקפו גדול קצת יותר ממאה קילומטרים אבל דרושים כמה ימים כדי להשלים את ההקפה הזו באופן נינוח. בדרך כלל משלבים את הביקור באגם טאהו במסלול שמגיע מסן פרנסיסקו, מרחק 320 קילומטרים וארבע שעות נסיעה בכביש מס' 80. המסלול  המקיף חוצה את קליפורניה מזרחה וממשיך מאגם טאהו דרומה (כביש 89) לכיוון פארק יוסמיטי. מכאן אפשר לשוב במסלול מעגלי לסן פרנסיסקו או להמשיך דרומה לפארקים הגדולים ביוטה (ברייס, ציון, קניונלנדס ואחרים) וללאס וגאס בדרום נבאדה. אפשרות נוספת, קצרה יותר, היא להגיע לאגם טאהו ולהמשיך ממנו כשבעים קילומטרים מזרחה, לעיר רינו בצפון נבאדה, ולטוס ממנה ליעדים אחרים. כמעט רבע מיליון מבקרים פוקדים את האזור במהלך הקיץ אבל כיוון שמדובר במרחבים גדולים ובמבחר עצום של חופים ומקומות נופש ההמון הזה אינו מורגש.
       
      מי האגם צלולים וטהורים במיוחד. הנתונים מצביעים על כך שזהו אחד ממקווי המים הנקיים ביותר בארצות הברית. עומקו של האגם חמש מאות מטר וכדי להבהיר עד כמה עצום נפח המים שהוא מכיל מספקת לשכת התיירות המקומית את הדימוי הבא: אם מרוקנים את האגם ממימיו אפשר לכסות את כל מדינת קליפורניה במים שעומקם 40 סנטימטר.
       
      מסלול להקפת האגם
      נקודת התחלת נוחה להקפת האגם היא העיירה סטייטליין, על גבול נבאדה וקליפורניה, בדרום אגם טאהו. המסלול מקיף את האגם ממערב. תחילה נוסעים בכביש 50 ולאחר מכן לאורך כביש 89.
       
      בקצה הדרומי של האגם כדאי לעצור באתר ההיסטורי של טאלאק (Tallac). האגודה לשימור המורשת של האגם מקיימת כאן, במקום בו ניצב פעם אתר נופש משגשג, אירועים ופסטיבלים. המשך הדרך צפונה מוביל אל אחד החופים היפים באגם - מפרץ אמרלד. בלב המפרץ ניצב האי פאנט ובראשו בית תה קטן שבנתה לורה נייט, בעלת רכוש רב באזור. נייט הקימה גם את "ויקינגסהולם" ספק בית ספק טירה על גדת המפרץ. הבית הסקנדינבי ניבנה בשנת 1929, יש בו 38 חדרים בהם אפשר לבקר. שביל הליכה לא ארוך (כשני קילומטר) מוביל מכאן לאגם איגל.
       
      המשך הנסיעה צפונה מוביל לפארק בליס (Bliss) ולחוף יפה נוסף. עשרה קילומטר צפונה משתרע פארק שוגר פיין, הגדול באזור ובו אתר קמפינג מפותח.
       
      לאחר שחולפים בטאהו סיטי אפשר לפנות שמאלה בכביש 89 ולהגיע ל-Squaw Valley. עלייה ברכבל שפועל במקום מובילה לתצפית נהדרת על העמק והאגם מגובה שבע מאות מטר (עלייה ברכבל עולה 17 דולר למבוגר). הכביש מצפון לטאהו סיטי הוא 28 שמוביל לקצהו הצפוני של האגם ולחציית הגבול מקליפורניה לנבאדה.
       
      קינגס ביץ' הוא החוף הראשון שכדאי לפקוד בחלק המזרחי של האגם. בכניסה לעיירה קריסטל ביי קל להבין שהגענו לנבאדה. שלטי הקזינו הצפופים אינם מותירים מקום לספק שחוקי ההימורים כאן שונים לחלוטין. הכפר אינקליין וילג' (Incline Village) נחשב לאחד היפים סביב האגם ורוב המבקרים עוצרים בו כדי לבהות בקנאה בבתי המיליונרים שצופים על האגם. הקטע המזרחי של האגם הוא הפחות מפותח ואפשר למצוא לאורכו כמה חופים יפים ונטושים לחלוטין. בסנד הארבור (Sand Harbor) מתקיים בימי הקיץפסטיבל שייקספיר המסורתי והפופולרי, שנחשב לאחד מאירועי התרבות החשובים באזור (אתר הפסטיבל »). 
       
      מעט דרומה משם מגיעים לזפייר קוב (Zephyr Cove), חוף מסודר ומוצל, ממנו יוצאות רוב ההפלגות שחוצות את האגם ולעיירה סטייטליין ממנה התחלנו את ההקפה.
               
      שייט באגם
      הפלגה בספינה MS Dixie II שיוצאת כמה פעמים ביום ממפרץ זפייר נמשכת כשעתיים, חוצה את האגם לרוחבו עד מפרץ אמרלד וברוב המקרים כוללת ארוחה.המחיר להפלגה וארוחת צהריים 53 דולר. הפלגה וארוחה בשעת שקיעה עולה 75 דולר. אתר פעילויות באגם טאהו »
       
      טיפוסים ספורטיביים ונמרצים יותר יעדיפו חתירה בקיאק לאורך חופי האגם. זה כמובן בריא יותר, הקירבה אל המים הצלולים רבה פי כמה אבל זה לא זול יותר. סיור קיאקים מודרך של חברת "טאהו אדוונצ'ר" יוצא בכל יום מסנד הארבור בנבאדה ועולה 85 דולר לאדם (אתר חברת טאהו אדוונצ'ר »).
       
      הליכה
      עשרות מסלולי הליכה מסומנים נמתחים בהרים שמקיפים את האגם. דוגמא מצוינת עשוי לשמש השביל שאורכו שלושה קילומטרים והוא מוליך מחניון הלילה Bayview  בדרום האגם למפלי קאסקייד. ההליכה לא קלה אבל מראה המפלים והבריכות מעניק פיצוי הולם למאמץ.
       
      לינה 
      חובבי הדממה ילונו באחת הבקתות או באתר קמפינג על גדת האגם. טיפוסים עירוניים יותר יבחרו בעיירה סטייטליין. היא אמנם לא יפה באופן יוצא דופן אבל פותחת כמה אפשרויות מצוינות לבילוי בערב. בצידו האחד של הרחוב הראשי, בנבאדה, פועלים בתי מלון שהקזינו הוא מרכיב מרכזי בהם, כולל הופעות נוסח וגאס, מסעדות זולות ומכונות מזל. בצידו האחר של הרחוב, בקליפורניה, אסור להמר ובתי המלון שלווים יותר. אפשרות טובה היא ללון בצד הקליפורני ולצעוד לאחד מבתי הקזינו לבילוי בערב. מחירי הלינה, בייחוד באמצע השבוע, זולים למדי ובדרך כלל עומדים על מחצית מן המחיר בסופי שבוע.
      להמשך קריאה
    • מרתה'ס ויניארד ונאנטוקט

      באיים האמריקאיים מרתה'ס ויניארד ונאנטוקט קשה להפריד בין המיתוס למציאות. הנשיא ברק אובמה בילה במרתה'ס ויניארד את אחת מחופשותיו הראשונות  במהלך כהונתו. הוא המשיך כך שושלת ארוכה של נשיאים נערצים שהגיעו לאי. המפורסמים ביותר הם ג'ון קנדי בשנות השישים וביל קלינטון בשנות התשעים.
       
      שני האיים באוקיינוס האטלנטי, מול חופי ניו אינגלנד, בין ניו יורק לבוסטון, זוכים כבר הרבה זמן למעמד מיתולוגי. תחילתו של המיתוס בספרו של הרמן מלוויל "מובי דיק", שנחשב לאחד ממכונני התרבות האמריקאית. ה"פיקווד" ספינתו של גיבור הספר, צייד הלווייתנים קפטן אחאב, יוצאת למסעה מן הנמל בנאנטוקט. "מובי דיק"  ראה אור ב-1851. האיים היו אז המרכז העולמי של ציד הלווייתנים. שמן לווייתנים שימש כחומר תאורה חשוב ולהקות הלווייתנים הגדולות העניקו את ההרגשה שאוצר הטבע הזה אינו מתכלה. ציד לווייתנים אסור כיום, אמצעי התאורה השתנו, ההכנסות של נאנטוקט ומרתה'ס ויניארד מבוססות על תיירות וזו מבוססת על נוסטלגיה והערצת כוכבים. מתור הזהב של עידן הציד נותרו בתיהם המפוארים של קברניטי הספינות, הנמלים והרבה מאוד מזכרות בעלות אופי ימי כמו מצפנים עתיקים, או מפות ישנות. 
       
      אפילו שמות האיים הם חלק מן המיתוס. נאנטוקט הוא עיוות של מלה אינדיאנית שפירושה "ארץ רחוקה". פירוש השם מרתה'ס ויניארד הוא הכרם של מרתה, אבל איש אינו יודע לבטח מיהי מרתה. חושבים שזו היתה בתו הצעירה של ברתולומיאו גוסנולד, שסיפח את האי ב-1602 לכתר הבריטי. אז, כך מסבירים, היו כאן ענבי בר. היום אין לגפנים האלה זכר.  
       
      את הפרק החדש והמשמעותי לא פחות במיתוס של נאנטוקט ומרתה'ס ויניארד כתבו בשנות השישים של המאה העשרים משפחות האצולה האמריקאית ובראשן משפחת קנדי. לבני המשפחה המיתולוגית יש עדיין אחוזת נופש באי וצאצאי המשפחה מגיעים למרתה'ס ויניארד בעיקר בחודשי הקיץ. ביל והילארי קלינטון העניקו בשנות התשעים חיזוק משמעותי למיתוס העשירים והמפורסמים כאשר בחרו לבלות באיים את רוב החופשות שלהם. כוכבי קולנוע מפורסמים כשרון סטון, רוברט דה נירו, ספייק לי ואחרים, שרכשו בתים במרתה'ס ויניארד, תרמו את חלקם למיתוס העושר והזוהר שמרחף מעל האיים. הבעיה של המבקר המגיע בעקבות המיתוסים האלה לאיים היא שאי אפשר לראות מאומה מכל זה. העשירים והמפורסמים מגיעים לכאן בעיקר כדי להשתזף על חוף פרטי ולהימנע ממגע עם ההמון. בסיור המודרך במרתה'ס ויניארד המדריך אמנם מצביע מחלון האוטובוס על חומות של אחוזות מפוארות ועל שערי ברזל נעולים ומסביר שכאן מתגוררת במשך שבועיים בשנה וויטני יוסטון ושם בילה דני דה ויטו את חופשתו האחרונה, אבל אין בכך הרבה עניין או סיפוק. יחד עם זאת, שני האיים הם מקומות מיוחדים ומרתקים, אם באים אליהם בגלל שימור האדריכלות, החופים והנוף. 
       
      כל ביקור באיים מבהיר שיש כאן סתירה: הכסף הגדול מצד אחד והרצון לשמר את הבידוד, הפשטות והטבעיות של האיים מצד שני. כולם, בייחוד העשירים והמפורסמים, בורחים לכאן מאמריקה המהירה, הצרכנית, הקולנית. זו בריחה קצרה. השיט במעבורת מן הנמל של היאניס, על החוף הדרומי של כף קוד, למרתה'ס ויניארד או לנאנטוקט, נמשך רק כשעה. למרות המרחק הלא גדול, בעיקר בזכות המאמץ המכוון שמושקע בכך, האווירה באיים שונה באופן משמעותי מבוסטון הסמוכה. יש בהם תחושה של מקום רגוע, לא מפותח במיוחד, מנותק ובעיקר כזה שחי עדיין בעבר. התיירים באים בגלל הנוסטלגיה של בתי העץ הצבועים בצבעים שקטים, גינות מטופחות, סירות לבנות ודיג סבלני כתחביב נפוץ.      
       
      שני האיים המבודדים, השומרים בקנאות על האופי המיוחד שלהם, הפכו בשנים האחרונות לאתרי תיירות פופולריים. בשיא עונת הקיץ, ביוני עד ספטמבר, הם אפילו צפופים. בנאנטוקט מתגוררים במשך כל השנה עשרת אלפים תושבים. בקיץ מגיעה אוכלוסיית האי ל-40 אלף. שני האיים אינם מקומות זולים במשך כל השנה, אם כי לביקור מחוץ לעונה יש יתרונות גדולים, הן ברמת המחירים והן במידת הצפיפות וההנאה שאפשר להפיק מביקור כזה. מיד לאחר שמציינים היום (31 באוקטובר) את ליל כל הקדושים יורדים באופן משמעותי מחירי הלינה באיים, העונה הרשמית מסתיימת, רוב המבקרים כבר עזבו לפני כחודש, ומטיילי השלכת של ניו אינגלנד וכף קוד מעדיפים בדרך כלל אזורים מיוערים יותר. 
       
      הבדיחה האהובה ביותר על התושבים הקבועים בנאנטוקט היא "המיליונרים כבר לא גרים כאן יותר. המיליארדרים גירשו את כולם". ההיבטים הרציניים יותר של הבדיחה הם שמחירי הנדל"ן אמנם גבוהים מאוד, אבל העשירים יודעים לדאוג היטב ובנדיבות לסביבה שלהם. שליש מהאי הקטן, ששטחו רק כמאה קילומטרים רבועים, הוכרז כשמורת טבע, כלומר הוטלו הגבלות בנייה קשות על אזורים גדולים. בחדרי מלון רבים בשני האיים אין מכשירי טלוויזיה. זה חלק מן המאמץ המתמשך להתנתק מאמריקה הצרכנית. אין בשני האיים בתי מלון גדולים של הרשתות הנודעות, רוב בתי המלון הם אכסניות משפחתיות מפוארות, שמציעות חדרים בודדים. אין כאן אולמות אוכל גדולים של רשתות המזון המהיר (יש אמנם כמה סניפים של הרשתות האלה, אבל הם קטנים וצנועים מאוד, כמעט נחבאים). למרות הקהל העשיר אין כאן, גם לא בעיירות הגדולות יותר, חנויות בגדים של הרשתות הגדולות או בתי כלבו. יש באיים מעט מאוד כלי רכב, בעיקר בגלל המחירים הגבוהים מאוד בהעברת מכוניות במעבורת. המחירים האלה מונעים מהתיירים לבוא עם כלי רכבם. אפילו חלונות הראווה נראים צנועים ואחידים, בעיקר בגלל מגבלות עירוניות, שנועדו להבליט את האדריכלות המקומית. באדרגרטאון, העיירה המרכזית במרתה'ס ויניארד, ניצבים זה לצד זה עשרות בתי עץ קולוניאליים מן המאה ה-19. כולם שימשו בעבר קברניטים של ספינות ציד לווייתנים. כולם זוכים עכשיו לשימור ולאחזקה ברמה גבוהה. חלק מן הבדלנות של האיים מתבטאת בחוקים מקומיים ובמגבלות שהתושבים נוטלים על עצמם. שתיית אלכוהול מותרת רק בשתי העיירות המרכזיות – אדגרטאון ואוק בלאפס (Oak Bluffs). שאר האי הוכרז כ"יבש", ולא מוכרים בו אלכוהול. 
       
      את רוב הסיורים באיים עושים בעזרת אופניים. המרחקים לא גדולים, אין עליות קשות ובכל אחת מן העיירות פועלות חברות להשכרת אופניים. המחירים אמנם גבוהים מאוד יחסית למקומות אחרים (25 דולר ליום במרתה'ס ויניארד) אבל זו עדיין דרך נעימה יותר מן האוטובוס שמעניק סיור מאורגן וכולל מדריך חובב בתים של כוכבים הוליבודיים.
       
      החלק המערבי של מרתה'ס ויניארד פחות מיושב ויותר פראי. הישובים הגדולים, ויניארד הייבן, אוק בלאפס ואדגרטאון מרוכזים בחלק המזרחי. כרבע משטח האי מוגדר כיום כשמורה ורכישות שטחים חדשים לשימור נעשות בכל שנה. השיטה המקורית של מרת'ס ויניארד היא: שני אחוזים משטח של כל עסקת נדל"ן שנעשית באי מוקדשים לשימור הטבע. המעבורות מגיעות לויניארד הייבן בקצה הצפוני של האי.
      להמשך קריאה
    • סיורי יין מומלצים בקליפורניה

      בעמקים הצפוניים של קליפורניה, נאפה וסונומה, מיוצרת כמות יין הגדולה ביותר בארצות הברית, ויש להם יש שם מצוין. יינות האזור ידועים בעולם כולו והאזור מושך אליו מבקרים רבים המגיעים לכאן לסיורי טעימות, הנחשבים כיום לחלק בלתי נפרד מהחוויה הקליפורנית.
       
      הסיורים המודרכים בין הגפנים המטופחים, בית המלון הכפרי שצמוד ליקב, המסעדה שמציעה ארוחות גורמה, החתונות שמארגנים בגני היקב ואתר הספא החדש שמזמין את האורחים להירגע בסוף יום ארוך של טעימות יין מבלבלות, כל אלה מעידים שקשה היום להפריד בין עסקי היין לעסקי האירוח והתיירות. עמק טמקולה, למשל, מייצר כמובן יין, אבל הוא גם מעניק לתושבי דרום קליפורניה ולתיירים באזור הזדמנות לערוך סיור יקבים מקומי, מבלי לנסוע במשך שמונה שעות עד לאזורים המפורסמים מצפון לסן פרנסיסקו.
       
      סיורי יינות בצפון קליפורניה
      במדריך המצוין שפירסמה למסלולי טיול בקליפורניה (הוצאת שטיינהרט קציר) ממליצה נטע דגני על שלושה עמקי יין מצפון לסן פרנסיסקו: סונומה, מנדוסינו ונאפה. האזור האחרון הוא המעניין והאיכותי ביותר. כדי להגיע אליו נוסעים מסן פרנסיסקו מזרחה על כביש 80 ולאחר מכן עולים על כביש 29 לאורכו פועלים היקבים המפורסמים ביותר. אפשרות נוספת היא לנסוע על כביש שמקביל ל-29 ממזרח ונקרא Silverado Trail. ההמלצה של דגני היא לבקר בין היתר ביקבים הבאים: 
      Robert Mondavi Winery: על כביש 29. סיורים בכל שעה. אתר היקב » 
       
      Beauieu Vineyard: על כביש 29. אחד היקבים הוותיקים בעמק. אתר היקב » 
       
      Rutherford Hill Winery: יקב עם נוף יפה ומערכת מערות תת קרקעיות לאחסון היין. פנייה מסילברדו טרייל. אתר היקב » 
       
      באזור זה פועלת גם רכבת מיוחדת למבקרים שעוצרת בכמה מן היקבים החשובים ונוסעת בין העיירות נאפה וסנט הלנה.
       
      סיורי יינות במרכז קליפורניה
      70  יקבים מציעים טעימות יין באזור די קטן שמכונה עמק סנטה אינז (Santa Ynez) מצפון מערב לסנטה ברברה, כשעה וחצי נסיעה מלוס אנג'לס על הדרך שמקשרת בין לוס אנג'לס לסן פרנסיסיקו. ההגעה לעמק פשוטה: נוסעים על הכביש המהיר 101  צפונה מסנטה ברברה. רוב היקבים שוכנים במשולש הכבישים 101, 246 ו-154. כמעט כולם מרוכזים סביב שלוש עיירות: לוס אוליבוס, סנטה אינז וסולבאנג.   
       
      שני עמקי יין נוספים באזור זה הם סנטה מריה הצפוני מעט יותר וסנטה ריטה הילס. האזור מפורסם בעיקר ביינות השארדונה שלו. סך הכל מייצרים באזור קטן זה יותר מ-12 מיליון בקבוקי יין בשנה.
       
      אחד היקבים המפורסמים באזור זה הוא יקב ברידלווד (Bridelwood) שמתמחה ביינות סירה. היקב, החדש יחסית, בנוי כמיסיון נוצרי מן המאה ה-18. חוויית הביקור כוללת מלבד הטעימות גם בילוי בחצר ובגינה המטופחת, מזרקות מים ומרכז מבקרים קטן, שמתמקד בעברה של קליפורניה.  
       
      מידע מלא על סיורי היין באזור ועל היקבים המובילים אפשר למצוא באתר של יבקי סנטה אינז » 
       
      סיורי יינות בדרום קליפורניה
      כדי להגיע לעמק טמקולה מלוס אנג'לס נוסעים דרומה על כביש 5 עד אנהיים, לאחר מכן מזרחה על כביש 91 ובהמשך דרומה על כביש 15. כדי להגיע מסן דייגו נוסעים צפונה על כביש 15. באזור העיירה טמקולה, באמצע הדרך בין לוס אנג'לס לסן דייגו, נמצאים כשלושים ייקבים, אליהם אפשר להגיע לסיורי טעימות.
       
      כל היקבים באזור צעירים מאוד. יקב טורנטון שנפתח בשנת 1988 נחשב לאחד הוותיקים והאיכותיים בעמק. ההתמחות העיקרית של היקב היא ביינות תוססים. הוא שוכן בבית חווה ישן, שצמחי מטפס משתרגים על קירותיו. הטעימות עולות 10 דולר. הסיור ניתן חינם. ההגעה: מכביש 15 פונים לדרך רנ'צו קליפורניה והיקב נמצא מצד ימין. אתר היקב » 
       
      מידע על האזור אפשר למצוא בשני אתרים: ארגון מגדלי היין בטמקולה »   
      להמשך קריאה
    • צפון קרוליינה - איי החוף

      איי החוף (Outer Banks) של צפון קרוליינה לא נחשבים יעד תיירות המוני. זה אזור די נידח של אמריקה, מחוץ למסלול המקובל ובנוף לא כל כך שגרתי של דיונות חול וחופים ארוכים וריקים. זאת אלה רק כמה מן הסיבות שיש בטיול הזה קסם מבודד וקצת פראי.
       
      אוהבי מגדלורים נוטים לנסוע לניו אינגלנד. שם, בחוף הצפון מזרחי של ארצות הברית, יש ריכוז מפואר של מגדלורים מעניינים, יפים וחשובים. מחפשי חופים חוליים, אתרי צלילה, אווירת איים לא פורמלית ונינוחה נוטים לנסוע לפלורידה או לאיים הקריביים. איי החוף של צפון קרוליינה נמצאים אלף קילומטר מדרום לניו יורק ואלפיים קילומטרים מצפון לפלורידה, אי שם לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית. הריחוק הזה, הניתוק מן המרכז, הקושי המסוים להגיע אל חופי האיים הצרים והארוכים, דיונות חול צהבהבות ומנותקות במידה רבה מאמריקה הנמרצת, מעניק להם את כוח המשיכה. אלה שחיים כאן מטפחים באדיקות את הילת הניתוק הזו.
       
      החנויות בעיירות הקטנות נאגס הד, באקסטון או קיטי הוק מוכרות עתיקות מעולם השיט. קל כאן הרבה יותר לקנות הגה עץ של ספינה ישנה מאשר נעלי ספורט חדשות. האיים הדרומיים הם אלה שאינם מחוברים עדיין בגשר ושרק מעבורת מקשרת בינם לבין שרשרת האיים הצרה שמצפון להם.
       
      לאורך לשון היבשה ושרשרת האיים, שלושה מרכזיים ועוד כמה קטנים ולא מיושבים, שאורכם הכולל כמאתיים וחמישים קילומטרים ורוחבם ברוב המקומות אינו מגיע לשבע מאות מטר, נמתח כביש אחד מרכזי (מס' 12), שכיוונו הכללי מצפון לדרום. כל סטייה ממנו, ימינה או שמאלה, מובילה בתוך זמן קצר מאוד אל דיונה חולית שמשקיפה על האוקיינוס האטלנטי ממזרח או על מיצר פאמליקו, גוף המים המרכזי שמפריד בין האיים לחוף המזרחי של ארצות הברית. נמל התעופה הקרוב, בעיר ראלי, צפון קרוליינה, מרחוק כארבע שעות נסיעה לאורך כביש 64 בכיוון מערב.
       
      חמישה נהרות (פאמליקו, נאוס, רונאוק, צ'אוואן וג'יימס נשפכים באזור זה אל האוקיינוס האטלנטי ואחראים במידה רבה ליצירת הסביבה הייחודית. באזור החוף הוגדרו שש שמורות טבע, בהן עוקבים בעיקר אחר עופות וציפורים. השילוב של מים מתוקים מן הנהרות ומי האוקיינוס מושך לכאן המוני עופות ובעלי חיים ימיים. 
      מידע על פעילות הצפרות בטלפון 4731131-252.
       
      המגדלור של כף האטראס (The Cape Hatteras Lighthouse) הוא הגדול והמפורסם ב"אאוטר בנקס". הכינוי שלו, כבר הרבה מאוד שנים, הוא "המגדלור של אמריקה". זהו המגדלור הבנוי לבנים הגבוה ביותר בארצות הברית (70 מטר) ומשמש כסמל של רצועת החוף ולעיתים קרובות של כל צפון קרוליינה. המגדל, שנבנה כבר ב-1870, צבוע כולו בפסים שחורים ולבנים שמתפתלים בספירלה במעלה המבנה. ב-1999 הועבר מבנה המגדלור בשלמותו מן המקום בו עמד, קרוב יותר לחוף הים, באזור חולי, למיקומו הנוכחי. ההעברה, שמומנה בידי אגודת ידידי המגדלור המקומית, מנעה את קריסתו בשל סחיפת הקרקע.
       
      עיון במפות שמוכרים בחנות המזכרות הגדולה, במרכז המבקרים הסמוך למגדל, מבהירה את חשיבות המגדלורים באזור: באחת המפות מסומנים המגדלורים שהוקמו בשלוש מאות השנים האחרונות לאורך איי החול. בשנייה, בכתב זעיר וצפוף, מסומן מקום טביעתן המדויק של יותר מאלף ספינות, שעלו על שרטון ברחבי האזור. קשה לאתר נקודה אחת בכל היקפם של האיים שאינה משמשת כמקום קבורתה של אונייה. החוף המפורץ, הרצון לעבור בין האיים כדי להגיע אל חוף היבשת, תנועת האוניות הערה באזור, כל אלה הפכו את ה"אאוטר בנקס" לאחד המקומות הרי האסון והמסוכנים ביותר לספנים. מכאן אפשר להבין את הצורך במגדלורים, את הרצון להגביה ולשכלל אותם ואת האהבה שתושבי האזור רוכשים להם. 
       
      תמורת 4 דולר אפשר לטפס למרומי המגדלור בכף האטראס ולראות עד כמה צרה רצועת היבשה. הנוף סביב ירוק ויפה, אבל נסיעה קצרה נוספת דרומה, אל הכפר האטראס, מבהירה עד כמה הוא מסוכן. בכפר, ליד מעגן המעבורת המובילה לאי אוקראקוק (Ocracoke) ניצב "מוזיאון בית הקברות של האוקיינוס האטלנטי". בניין נמוך בן קומה אחת ששלד ספינה מקיף אותו. במוזיאון המוזר הזה, מוצגים תיעוד ושרידים של חלק קטן מן האוניות שטבעו מול חופי האי. "צי הרפאים" מכונות כאן הספינות שטבעו מול חופי האיים.  שברי אוניות, ציוד אישי של ימאים שטבעו, שולחן הכתיבה של קברניט הספינה "קארול", ההגה של האונייה ג'ון דיוק", כל אלה מוצגים במוזיאון ועוזרים להמחיש את הדרמות שהתחוללו מול החוף השקט. טלפון המוזיאון 9862995-252, אתר המוזיאון »
       
      המעבורת שחוצה את המיצר ומחברת בין האי האטראס לאי אוקראקוק אינה עולה כסף. במשך ארבעים דקות שטים הנוסעים בין האיים ולאחר מכן ממשיכים לנסוע על כביש מספר 12 לכיוון דרום מערב. קרוב לקצהו הדרומי של אוקראקוק ניצב מגדלור נוסף, שנושא את שם האי. המגדלור הלבן, העתיק ביותר בצפון קרולינה שעדיין פועל, נבנה כבר ב-1823. הכפר אוקראקוק הוא קרוב לוודאי הגרסה הכי קרובה לכפר דייגים ישן ולא מודרני שאפשר למצוא בחוף המזרחי של ארצות הברית. סביב נמל דייגים קטן יושבים כמה קשישים שבוחנים כל זר בעיניים סקרניות. הם מכירים היטב את האגדה לפיה תחת המגדלור קבור אוצר בלום של פיראט בשם אדוארד טיץ' הידוע גם בכינוי "שחור הזקן". הפיראט נהרג במקום זה בשנת 1718 וכאשר הוקם 105 שנים אחר כך המגדלור, טוענים תושבי המקום, היתה זו מזימה כדי למנוע מתושבי המקום להגיע אל האוצר. אוקראקוק היא הנקודה הדרומית ביותר של כביש 12. מכאן אפשר להמשיך במעבורות לאיים נוספים או ליבשת.
       
      כאשר חוזרים צפונה, לכיוון העיירה קיטי הוק, עוברים על פני גשר שמחבר את האי האטראס עם האי – בודי איילנד (Bodie Island). העיירות כאן צפופות יותר, האווירה קצת פחות פרועה ופראית, אבל זוהי עדיין סביבה שונה מאוד מזו שמכירים במקומות אחרים לאורך החוף המזרחי. בחלק זה, הצפוני יותר של האאוטר בנקס, ניצבים שני מגדלורים נוספים: בודי איילנד בקצה הדרומי ומגדלור קוריטאק, כשבעים קילומטרים צפונה ממנו. שניהם אינם פתוחים למבקרים, אבל סביבתם, בייחוד זו של מגדלור בודי איילנד, שעומד בלב חורשת עצים גבוהים, מרשימה מאוד. בנייתו של מגדלור "בודי איילנד" נמשכה שנתיים (1871-1872). חמש אוניות התרסקו במהלך תקופה קצרה זו על החוף הסמוך. יש הרואים בכך הוכחה לנחיצותו, אחרים סבורים שפיראטים הזדרזו וגרמו לאוניות לטבוע לפני שיושלם המגדלור וימנע מהם פרנסה.
       
      בזכות הריחוק והבידוד זכה אזור האיים למקומו בהיסטוריה: על כל לוחות הרישוי של המכוניות בצפון קרוליינה כתוב "הראשונים בטיסה", על כל פרסום של האזור כתוב "המקום בו ממריאים החלומות".  ב-1903, כדי לברוח מסקרנים וחטטנים, הגיעו לכאן ווילבור ואורביל רייט. בדצמבר ניצלו את הרוחות העזות והמשטח החולי כדי להטיס את המטוס הממונע הראשון – ה"פלייר". מאז אמנם לא שבו לכאן, וערכו את שאר הניסויים במדינתם אוהיו, אבל צפון קרוליינה, מדינה לא עשירה באתרים היסטוריים, נאחזת בעקשנות בטיפוח האגדה. סביב אנדרטת האבן הגבוהה לזכר האחים רייט, בין העיירות קיל דוויל הילס לקיטי הוק, הוקם מוזיאון תעופה ובכל שנה נערכים כאן אירועים חגיגיים. חובבי גלשני רוח יכולים לנצל באתר סמוך (Jockey’s Ridge Park) את הרוחות והדיונות שמשכו את האחים רייט כדי לדאות בתנאים מצוינים. הכניסה לאתר חינם ובמקום מתקיימים שיעורי פרטיים בדאייה, בגלישה, בהטסת דאונים, טיסנים ועפיפונים במשך כל השנה. מידע בטלפון 4117132-252 ובאתר האינטרנט » 
      להמשך קריאה

מלאו פרטים ונחזור אליכם


הרשמה לניוזלטר

-->